ההצלחה בשיא.
אני שובר שיאים בכדורגל , ספיר ממשיכה לקטוף קמפיינים .
ההצלחה והפרסום כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
אלה שלוש השנים הטובות ביותר בחיים לנו.
אבל שום דבר לא הכין אותנו לשנה הכואבת הזאת.
אם הצלחנו לעמוד בכל המבחנים שהזוגיות שלנו העמידה אותנ...
כסף , פרסום , תהילה , הצלחה , אני על הגל. אין יותר את לירוי של פעם. הילד מהשכונה יש את לירוי אשכנזי = אגדה.
הרשתי לעצמי להכנס לחלום הזה. לחיות בחלום הגדול שלי. עם אישתי ספיר אהבה הכי גדולה ויקרה בחיים שלי ועם שני הילדים המושלמים שלנו. דנה ועילי.
עוד שעה , עוד יום, עוד שבוע, עוד שנה. אתה שם ..מסונוור.
בין הפלשים של המצלמות , לשערים בעיתונים וכותרות.
בין חיי המותרות להנאות הכי קטנות וגדולות שיש לעולם להציע.
כלום לא יהרוס לי עכשיו כי אשכרה יש לי הכל.
ואז ביום אחד ! ברגע אחד ! בשיחת טלפון שצריכה להיות הכי תמימה ורגילה! זה נפל עליי , כמו פצצה.
לרגע אחד הכל עוצר ואתה חוטף כאפה למציאות.
אני יכול לקנות הכל. אבל לא את הבריאות של הילד שלי.
הילד שלי בבית חולים מחוסר הכרה. מטיפול לטיפול מבדיקה לבדיקה ואף אחד לא יודע מה קורה לו.
הרשתי לעצמי להשבר לבד.
הגעתי הביתה , להניח את הדברים שלי ולהביא לספיר תיק לבית החולים..שנינו לא יודעים כמה זמן ניהיה שם.
"אבאא" דנה רצה אליי ואני אספתי אותה אליי לחיבוק חזק
"אמא הלכה לקחת את עילי לרופא " היא המשיכה לומר ואני לא אעזתי לשחרר את החיבוק שלי ממנה.
החזקתי את הבכי הכי חזק שאני יכול אבל היו טיפות שהצליחו לברוח.
עטפתי את הגוף הקטן שלה הכי קרוב וחזק שיש .
"אבא?.." היא שאלה בשקט אחרי שלא דיברתי מהרגע שנכנסתי ועוד לא שחררתי אותה
"מה יפה שלי" אמרתי פתאום והבטתי בפנים הטהורות והקטנות שלה
"למה אתה בוכה? שוב הפסדת ?" היא שאלה ואני צחקתי
"הלוואי " אמרתי בחצי עצב
" אז מה קרה?" היא שאלה בקול הציפציף שלה
"כלום נסיכה שלי , הכל בסדר אני פשוט מאוד מאוד עייף ..ואני עכשיו צריך לנסוע לפגישה ואת תשארי פה עם רוז טוב חיים של אבא?" שאלתי והיא חיבקה אותי שוב
"אל תלךך , אני כל הזמן עם רוז , ועילי לא פה ולא כיף לי כי אין לי עם מי לשחק " היא אמרה בעצב וכאב לי כולכך
"אנחנו עוד מעט נחזור עם עילי הביתה ותשחקו טוב קטנה?" שאלתי
"מזה התיק הזה?" היא שאלה והסתכלה לצד
"זה תיק..ש..אמא צריכה כי..היא נסעה עם עילי לרופא אחר כי הרופא פשוט לא היה בבית " אמרתי ממציא לה תירוץ
"לא היה בבית?" היא שאלה
"כן , ראית איזה רופא מבולבל , אמא ועילי הלכו והוא לא היה בבית. אז עכשיו הם נסעו לרופא שגר רחוק רחוק ולוקח יום לגיע אליו בגלל זה צריכים להשאר לישון שם " אמרתי , בולע רוק ומתחנן שתאמין
"אבל אבא , הרופא שלנו תמיד בא לבית שלנו ולא אנחנו אליו " היא אמרה וכבר שכחתי כמה היא חכמה ושאי אפשר לשקר לה.
אבל אין מצב שאני אספר לה שהוא בבית חולים
"הרופא שלנו לא יכל לנסוע אלינו הפעם אז עילי ואמא נסעו אליו" אמרתי והיא חייכה
"טוב" היא אמרה
"דנה , בואי להתקלח ולישון" רוז קראה לה
בספרדית ודנה נתנה לי נשיקה גדולה
"לילה טוב אבא" היא אמרה ואני אספתי אותה אליי "לילה טוב חיים של אבאא אני אוהב אותךך יפה שליי" אמרתי ולקחתי אותה למקלחת
"נתראה מחר, ביי קטנה שלי" אמרתי לה ולרוז לחשתי שלא תגלה לה כלום.
נסעתי לבית חולים ספיר ישנה על הכיסא לצד המיטה שלו.
לא רציתי להעיר אותה. רק המצב הזה שבר אותי
הילד שלי , התינוק הקטן שלי במיטה גדולה כולכך , מחובר למכשירים , ישן ..
האישה שלי , לידו מחזיקה לו את היד .
המשפחה שלי עטברת משבר ..איך הכל קורס פתאום.
איך אני מצליח לא להתמוטט מולה? להיות חזק מול הילד החלש שלי? להיות חזק במצב ההי שביר שיש?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
