ההצלחה בשיא.
אני שובר שיאים בכדורגל , ספיר ממשיכה לקטוף קמפיינים .
ההצלחה והפרסום כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
אלה שלוש השנים הטובות ביותר בחיים לנו.
אבל שום דבר לא הכין אותנו לשנה הכואבת הזאת.
אם הצלחנו לעמוד בכל המבחנים שהזוגיות שלנו העמידה אותנ...
לא הייתי רגוע , כמה שניסיתי להדחיק ככה חשבתי על זה יותר. היא לא סתם חתכה את עצמה..והפחד שהשארתי אותה לבד גובר. שבוע הבא עילי עובר את הניתוח ולקחתי חודש הפסקה כשאמרתי שאני טס לחופשה. אף אחד בעולם לא יודע על המצב של הבן שלנו , בתוך החיים המתוקשרים שלנו אנחנו מנסים לשמור על הפרופיל הכי נמוך שיש.
"היי קטנה של אבא , איך היה בבצפר היום?" שאלתי את דנה בטלפון
"היה לי כיף ! אבא בשבוע הבא יש את ההופעה של הריקוד שלי , נכון שאתה ועילי ואמא תבואו?" היא אמרה ושאלה וגל של עצב עלה בי
" אממ , אני חושב שכן אני אדבר עם אמא בערב טוב קטנה?" אמרתי בשקט
"אבא ?" היא שאלה "מה אהבה שלי?" שאלתי בשנייה "אני מתגעגעת לעילי " היא אמרה ואני נשברתי
"אבא?..אתה בוכה?" היא שאלה אחרי שניות של שקט
"אני אוהב אותך ילדה שלי ! מבטיח לך שאני אחזיר אותו הביתה בקרוב " אמרתי בקול צרוד חנוק מדמעות
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"גם אמא בכתה " היא אמרה פתאום "מתי?" שאלתי ישר "היום..היא דיברה עם מישהו בטלפון ואמרה לו שיפסיק להתקשר" היא אמרה ואני שתקתי
"אני בדרך הביתה , ביי קטנה" אמרתי מהר וניתקתי
"לאן זה לירוי" המאמן שאל אותי "אני צריך ללכת , אני אחזור מחר" אמרתי לוקח את הדברים שתי ונוסע הביתה
ספיר
"מה אתה רוצה אני לא מבינה?" שאלתי בשקט אחרי שקיבלתי שיחה מפקונדו "שתגידי לי שאת מתגעגעת" הוא אמר "את דוחה..תעזוב אותי ..תפסיק להתקשר" אמרתי בשקט
"אמאא איפה אבא? אמאא" דנה נכנסה לחדר שלי בכעס ואני הזזתי את הטלפון הצידה "דנה הוא באימון תלכי לסלון לסיים שיעורים" אמרתי לה בטיפה חוסר סבלנות "אבל אמא אני רוצה את אבא" היא אמרה מתחילה לבכות "אבא לא פה עכשיו , לכי תתקשרי אליו" אמרתי מתחילה להתעצבן והיא ברחה מהחדר.
לירוי
"אבאאא" דנה צעקה ורצה אליי "היי קטנה שלייי , כמה התגעגעתי אלייך" אמרתי לה " גם אני , אתה רוצה שנלך לאכול גלידה ?" היא שאלה ואני הורדתי אותה וחייכתי "כןן לכי תנעלי נעליים ונלך עם אמא " אמרתי לה כשאני מתקדם לחדר שינה שלי
"היי יפה" אמרתי כשאני נכנס לחדר שלנו ורואה את ספיר במיטה
"וואו מה אתה עושה כאן כולכך מוקדם?" היא שאלה בקושי ובמפתיע
"התגעגעתי" אמרתי פשוט
"וואלה?" היא שאלה כלא מאמינה
"כן מה ?..כזה הזוי שאני מתגעגע לאישתי ?" שאלתי והתקרבתי אלייה..אבל היא לא הביעה שום עניין , התרחקתי
"דנה רוצה לאכול גלידה אתה באה?" שאלתי בשקט
"לא אני עייפה לכו אתם" היא אמרה מסתכלת בטלויזיה
"עייפה ממה? לא עבדת היום" אמרתי בטיפה זלזול והיא הביטה בי בעיניים נוצצות משהו עובר עלייה ושוב היא שותקת.
"הילד שלי בבית חולים המוח שלי לא מפסיק לחשוב ואין לי אנרגיות לכלום.." היא אמרה בגרון חנוק ואני הורדתי את הראש.
"זה רק זה או שיש עוד משהו?" שאלתי מרים את הראש ומביט בה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"מה אתה רוצה לירוי? מה? אתה בקושי בבית אני מתמודדת עם הכל ועכשיו אתה בא ומזיין לי את השכל עם שאלות ועם יציאה לגלידה" היא אמרה הטיפה צעקה
"הילדה שלך צריכה אותך! את לא יכולה לחשוב כל היום על עילי?? היום היא התקשרה אליי בוכה להגיד לי שהיא מתגעגעת אליו" אמרתי והדמעות שלי לא איחרו לבוא וגם שלה לא.
"ואני לא מכיר אותך מהיום..משהו קורה לך. את לא סתם חתכת את עצמך.."אמרתי בקול חנוק
"אני אוהבת אותך כולכך..וכולכך פוגעת בך" היא אמרה בבכי ואני קפאתי במקום
"ספיר דברי ...מה עשית?" לא הורתי ממנה את עיניים.
היא בכתה נשברה מולי ואני פחדתי להתקרב אלייה. פחדתי לגלות מה באמת קורה לאישתי
"ביום של הצילומים..הייתי בחדר הלבשה ופקונדו..." היא התחילה לומר "אל תמשיכי אני מתחנן" אמרתי פתאום במבט מבולבל מרוסק..היא שוב נאנסה ושוב לא אמרה לי כלום.
