Always You

Part 47

יומיים אחרי התקרית עם סטייסי, התלמידים יצאו לחופשה קצרה. אמה והיא לא דיברו מילה מאז. בכל מקרה, זה שיא החורף, אמה רק ניסתה לשמור על עצמה כדי לא לחטוף מחלות ובסוף הארי היה האחד לחטוף איזה חיידק, לכן היא מטפלת בו רוב היום. הוא מצא את הריב עם אמא שלו על ג׳מה בתור תירוץ להישאר בביתה, ועכשיו היא תקועה עם הדביל.

״ בייב.. איך אתה מרגיש? ״ אמה ליטפה את פניו הרותחות ושאלה בשקט, למקרה שהוא ישן. ״ אתה קודח. ״ מלמלה בדאגה, מלטפת את פניו כשהוא עדיין לא פוקח את עיניו. אמה נשקה למצחו והלכה להכין לו תה חם, הוא נראה כל כך מסכן וחלש. אף פעם לא יצא לה לראות אותו ככה חולה.

״ הארי, תתעורר. אתה צריך לשתות כדור ותה. ולאכול משהו. אתה צריך להחלים. ״ אמה הברישה את אצבעותיה בתלתלים הנעימים שלו לאחר מקלחת חמה. עיניו מצמצו קלות כשהוא פוקח אותן מעט, מתרומם באיטיות כדי לקחת את הכדור וללגום מהתה שהכינה בישבילו. ״ אני לא מבינה איך ניהיית חולה ככה. לא סיפרת לי איך זה קרה. ״ היא ליטפה את פניו והתקרבה אליו, לא עיניין אותה כמה חולה הוא היה.

״ זה.. זה סתם. ״ קולו הצרוד התמלמל באוזניה וראשו הוטה מעט לאחור בייאוש. אמה נתנה לו מבט מתחנן, לא מספיק שהיא דואגת לו, הוא לא נותן לה את האפשרות לדעת למה, אז הוא וויתר. ״ אני ואמא שלי רבנו. אמרתי לה שאני רוצה לנסוע למדינה שבה ג׳מה נמצאת כדי לראות אותה פעם אחת אחרונה אבל היא לא הסכימה וזה נגרר לצעקות של ממש. אני ואמא שלי אף פעם לא צרחנו אחד על השני ככה. ״ הארי גמגם, מושך באפו ולוקח עוד לגימה מכוס התה שלו בזמן שאמה מסתכלת עליו במבט שמתעצב מרגע לרגע. היא לא תיארה לעצמה עד כמה הוא מתגעגע לאחותו. ״ א-אז.. פשוט יצאתי מהבית. הלכתי והיה גשם אז התחלתי לרוץ, לא ידעתי לאן. התגעגעתי לג׳מה וזה כל כך הציק לי שהיא לא הסכימה. אפילו לא הקשבתי לה. הגעתי לשדה שלנו והתיישבתי על הספסל, לא עיניין אותי כבר שירד גשם כי כולי הייתי רטוב גם ככה, ונרדמתי שם לקצת. כשהפסיק הגשם כבר התעוררתי ואז.. באתי אלייך. ״ הוא השתעל והסיט את תלתליו מעט לאחור.

״ בייבי.. למה לא באת אליי לפני? ״ היא שאלה ברוגע, מתקרבת אליו ועוטפת אותו בידייה. ״ בטח זה שנרדמת שם כולך רטוב באמצע החורף גרם לך להיות חולה ככה.. ״ היא אמרה בעודה מברישה את אצבעותיה על פניו החמות. ״ דביל, זה ממש מסוכן מצידך! למה לא באת? ״ היא כעסה אך הטון שלה היה דואג כל כך.

״ רציתי להיות לבד. כעסתי. ״ הארי מלמל, מסתכל לתוך עיניה העצובות.

״ ובכן היית צריך לבוא לכאן! ״ השיבה בכעס ונשקה ללחיו.