פרק 2

292 29 3
                                    


ליבי הפסיק לפעום ונעצרתי מההליכה.

טאהיונג ראה שאני בהלם "ג'ימין, אתה בסדר?"

לא יכולתי לענות לו, הייתי בהלם מוחלט, ג'ון ג'ונגקוק הזמין אותי לצאת איתו? למה? מה עשיתי?

"ג'ימין! ג'ימין!!" טאהיונג צעק בדאגה.

"אה?" השתחררתי מההלם שלי.

"מה קרה?" הוא שאל באותה דאגה.

"זה כלום, פשוט הספר הזה..." ובאותו רגע התחרטתי שאמרתי את זה.

"בוא נמשיך ללכת" ניסיתי להעביר נושא.

המשכנו ללכת, אבל טאהיונג לא שכח את המשפט הקודם שלי.

הוא חטף את הספר מידי, וקרא את ההקדשה.

כשסיים הוא היה נרגש.

"אתה מבין מה קורה כאן?"

בבירור הבנתי מה קורה כאן, אבל לא רציתי להאמין בזה. למה הוא רוצה להיפגש איתי??

"ג'ימין, זו ההזדמנות שלך!" טאהיונג אמר בשמחה.

"הזדמנות למה?" שאלתי.

"הזדמנות למצוא אהבה," הוא אמר כאילו זה ברור מאליו. "תלך ותיפגש איתו" הוסיף.

באותו רגע העצבים שלי התפקעו "אני לא רוצה אותו בכלל!! אני לא מכיר אותו! והוא לא מעניין אותי!"

טאהיונג נרתע. "אבל למה אתה כועס?"

ובאותו רגע התחרטתי על שצעקתי עליו.

"אני מצטער, לא התכוונתי להוציא את זה עלייך, אני פשוט מודאג..." ממש התעצבנתי על עצמי שאני ככה הוצאתי הכול עליו.

"ממה?"

"אני לא יודע מה הוא בכלל רוצה ממני..."

פחדתי מהלא ידוע. אני לא מכיר אותו.

"יש רק דרך אחת לדעת מה הוא רוצה ממך" טאהיונג אמר.

הבנתי למה הכוונה, זה אומר שאני צריך להיפגש איתו.

"אבל אני לא רוצה להיפגש איתו" אמרתי בלחש.

"למה?" שאל.

למה באמת לא רציתי להיפגש איתו? מה חסם אותי מללכת אליו?


"אתה חי חיים קשים יותר ממני."

"אני לא!"

"כן, אתה כן, אתה פשוט לא מוכן להודות בזה"

"אתה חושב שאני שונה? שאני לא יכול לעשות דברים שאתה יכול?"

"כן."


..השיחה הזאת לא יוצאת לי מהראש. זה מה שחסם אותי, זה מה שעצר אותי.

כשגן עדן פוגש את גיהנום (boyxboy)Where stories live. Discover now