פרק 4

243 25 5
                                    

אני וטאהיונג יצאנו לקניות שבועיות כמו בכל סוף שבוע, כדי למלא מעט את המקרר. הלכנו ברגל לסופר, סתם כדי להנות מהאוויר הנעים, וכדי שיהיה לנו עוד זמן איכות ביחד.

עבר שבוע מאז המקרה עם ג'ון ג'ונגקוק. לא שמעתי ממנו עד אז. לא רציתי גם.

"אז אתה מתגעגע אליו?" טאהיונג שאל בפתאומיות.

"למי?" הייתי מבולבל מהשאלה הפתאומית והלא צפויה הזו.

"לג'ונגקוק." אמר בשקט ובעצב.

אוי, הוא עדיין אוהב אותו. הוא תמיד אהב אותו, והוא עדיין לא שיחרר ממנו. השתררה שתיקה קצרה שבה אני שקוע במחשבות שלי אם לענות או לא. אם אני עונה שלא - הוא יתבאס שהסיכוי שלו איתו הלך לאיבוד ואם אני לא אענה לו, הוא יחשוב שאני מתגעגע אליו - מה שבהחלט לא - והוא עדיין יתבאס שגם אני כביכול "אוהב" אותו.

הוא שבר את השתיקה ואמר "אתה מתגעגע אליו?" והרים את קולו.

לא הייתי בטוח מה לענות לשאלה הזו.

"אני לא יודע" עניתי בשקט "אני לא יודע אם אני מתגעגע אליו..." התחלתי לומר כשהוא קטע אותי "מה ז"א אתה לא יודע?!" שאל בכעס.

נרתעתי. "מה יש טאהיונג? למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בכעס דומה לשלו.

"כי אתה קיבלת את כל מה שאי פעם רציתי!" צעק.

הייתי בהלם. "מה? אתה רציני עכשיו? באמת היית רוצה את כל מה שיש לי?! אתה רוצה להיות עד לתאונה? לגלות שהפוגע הוא אבא של חברך הטוב? להכניס את אבא שלו לכלא ולדעת שזו אשמתך?! אתה רוצה להיפרד מחבר שלך כי הוא השתמש בך ככלי משחק כדי לגרום לאקס שלו לקנא? אתה באמת היית רוצה את כל זה?!" צעקתי גם וסיימתי לצעוק כי נגמר לי האוויר. להיזכר במקרה של התאונה, ולדעת שאבא של נאמג'ון נכנס לכלא בגללי ושאימו התאבדה בגלל זה... כל זה לא הועיל לי ורק גרם לי להרגיש אשם יותר. זה רק העכיר את מצב רוחי.

המילים שלי החזירו אותו למציאות וראיתי שהוא מתחרט על מה שאמר "אני... אתה צודק... אני לא הייתי רוצה...", אבל קטעתי אותו ואמרתי "אז זה הכל, נכון? אתה פשוט קנאי, ואתה לא יכול לראות אותי עם מישהו שאני אוהב ולא לקנא, איזה מן חבר... איי!" התנגשתי עם אדם כלשהו ונפלתי על המדרכה, דברים נפלו על המדרכה, כנראה החפצים שלו, כי אני לא זיהיתי אותם.

התיישבתי בזריזות והתחלתי לאסוף את הדברים, האדם עשה כמוני. "אני מצטער!" אמרתי "לא התכוונתי, פשוט לא שמתי לב לאן אני הולך!"

"זה בסדר." אמר קול מוכר של גבר.

הרמתי את מבטי והאדם שראיתי גרם לליבי להאיץ. "מין יונגי". ניסיתי להישמע תוקפני, אבל נימת קולי נשמעה יותר ארסית.

הוא לא נרתע או פחד או משהו כזה, הוא פשוט הביט בי בעיניים האלה שלו. אבל אספתי כל גרם של שליטה עצמית כדי לא לכסח אותו במכות.

כשגן עדן פוגש את גיהנום (boyxboy)Where stories live. Discover now