ואז נשמעה הירייה.
דם, זה כל מה שראיתי.
"לא!" צעקתי. יונגי נפל על הקרקע מהישיבה על הברכיים שבה היה קודם.
כשנפל ליבי הפסיק לפעום.
הסתכלתי על יונגי.
דמו זרם סביבו ללא הפסקה והיה קשה לזהות את מקור הדם למרות שידעתי שזה מהראש.
הייתי בהלם- בהחלט הייתי המום מצער.
התיישבתי ליד יונגי, הסתכלתי על כל הדם וצעקתי לעברו "לא, לא, לא, לא, אתה לא יכול למות!!" צעקתי בייאוש.
תפסתי בכתפיו של יונגי והעברתי אותו ממצב של שכיבה לישיבה. ידיי התמלאו דם, אבל לא הסכמתי לאבד שליטה עכשיו. לא עכשיו.
הסתכלתי בעיניו, העיניים הכהות שאהבתי וצעקתי "למה? למה?" צעקתי כ"כ חזק, כאילו זה יחזיר אותו לחיים, "מין יונגי, אתה לא יכול ללכת!!"
הדמעות צרבו בעיניי וטישטשו את שדה ראייתי - הן לא הסכימו לגאול אותי.
הוא "הביט" בי בעיניים המזוגגות שלו, ובתגובה לכך נאנקתי. הייתי כ"כ רגיל לראות אצלו איזשהו רגש, ועכשיו עיניו היו ריקות. איבדתי את התקווה שלי. לא יכולתי להכיל את המחשבה שיונגי מת, שהוא לא יחבק אותי יותר, ינשק אותי... שהרגשות שסיחררו אותי לא יפעמו יותר בליבי, הצורה שבה הביט בי...
ליבי התחיל לפעום בחוזקה כשנזכרתי ברגעים שלנו ביחד ואת כל מה שהוא עשה בשבילי, איך הוא תמיד הגן עליי...
הנחתי אותו על גבו על הרצפה, סגרתי את עיניו והנחתי את ראשי על חזהו. התחלתי לבכות, סוף סוף הדמעות באו לגאול אותי ולשחרר את כאב הלב. הנחתי את ראשי על חזהו ככה כמה דקות ושכחתי מכל הסובב אותי.
זה היה רק אני והוא.
הייתי איתו בכל השלבים. כשגופו היה חם, וכשראשי עליו הרגשתי איך גופו מתקרר לאט לאט, ובכל טמפרטורה שירדה מגופו הרגשתי שאני עומד לאבד עוד חלק משפיותי. כ"כ הרבה צער היה בליבי.
לפתע קטעו את מחשבותיי צליל של אקדח שנוחת על הרצפה ונפילת אדם. הייתי מפוחד כאילו התעוררתי מחלום רע, פחדתי שאדם שלא קשור אלינו הגיע, אבל כשהתרוממתי הסתכלתי לכיוון מקור הקול ששמעתי.
ראיתי את ג'ונגקוק והאקדח שלו על הרצפה.
הסתכלתי על ג'ונגקוק והוא עשה את אותו הדבר, אבל דבר אחד היה שונה ביננו. אני הסתכלתי עליו בשנאה, והוא הסתכל עליי בתחנונים. לפי מבטו הייתה לשנינו את אותה התובנה.
הוא התחיל לומר "ג'ימין..." תחנונים מילאו את קולו, וכששמעתי את קולו, ליבי התרוקן מכל רגש, הרגש היחיד שהיה בליבי היה שנאה טהורה.
"לך. מפה." קטעתי אותו וקולי היה כלחישה.
נימת דיבורו השתנתה לנוקשות "אני לא הולך מפה, אני נשאר פה איתך."
"לך. מפה." חזרתי על דרישתי. נוקשות כמו שלו הצטרפה לקולי החרישי.
"לא!" צעק, "אני לא משאיר אותך פה איתו!" התעצבנתי על הצורה שבה כינה את יונגי, 'אותו'.
"תלך מפה!!" קולי כבר לא היה כלחישה, צעקתי והרגשתי שאני הולך ומאבד את השפיות.
"אני לא הולך! לא משנה מה תגיד או תעשה!"
נעצתי עיניים בעצבנות ברצפה, וראיתי את האקדח של ג'ונגקוק מונח ברוגע על הרצפה, כאילו לא מודע לחיים שהרס, והבנתי ברגע מה אני צריך לעשות.
YOU ARE READING
כשגן עדן פוגש את גיהנום (boyxboy)
أدب الهواةמה קורה כשאתה מעיד נגד אביו של חברך הטוב ביותר...? זה מה שקרה לפארק ג'ימין. הוא היה עד לתאונת פגע וברח והלך להעיד במשטרה... לאחר חקירה הוא גילה שהעיד נגד אביו של חברו הטוב קים נאמג'ון. מה יקרה לחברות בניהם...? והאם נאמג'ון ישב בשקט על זה...? את כל ז...
