לפני חודש וחצי:
נקודת מבט טאהיונג:
"למה הם לא יכולים לשלוח אותנו לחופש? פעם אחת בחיים שלנו שישלחו אותנו לחופש" שמעתי את יונגי אומר עצבני.
"אני דווקא אוהב לעבוד לעומתך,היונג" עניתי לו וחיכיתי למבט הכועס שלו.
"אתה חייב להפסיק לעצבן אותו! ואת כולנו" אמר ג'ימין והניח ראשו על יונגי.
"עזוב אותו, הוא בטח רוצה לישון" הובי החליט שבא לו להצטרף.
'הובי הקנאי, לא מסוגל לראות את ג'ימין עם מישהו אחר' חשבתי לעצמי.
"מה, אתה מקנא? אל תדאג היונג, אני אוהב גם אותך" ג'ימין אמר וקיבל מבט זועף מדב זועף.
'המשולש הזה חייב להפסיק! מעניין את מי ג'ימין אוהב? (נא לשים לב, אם יש את הסימן- ' בתחילת משפט וזה נקודת מבט אז הוא חושב לעצמו)
"קרה משהו היונג?" שמעתי את ג'ימין שואל.
"לא, ברור, לא קרה כלום" יונגי אמר בציניות.
'הלוואי והוא היה מבין'
"יודע מה, אני פורש! נמאס לי מה התנהגות הזאת שלך! אתה מתכוון לבקש סליחה או לא?" ג'ימין צרח.
"אני מצטער צ'ימי, אני לא יודע מה קרה לי, כנראה אני עייף" יונגי אמר בקול מתנצל.
"זה בסדר היונג, אני פשוט עייף ואין לי כוח למריבות" ג'ימין אמר והחזיר את ראשו לכתפו של יונגי.
'הובי גילגל עיניים מקנאה, מסכן. ג'ימין ויונגי נרדמו אחד על השני. ואני, אני ניסיתי להירדם אבל בלי הצלחה, הסתכלתי על הנוף המושלם הזה. עברה עוד שעה שאני מנסה לישון בה אבל ללא הצלחה. הגענו למבנה ענקי! אבל ממש, הערתי את יונגי וג'ימין ושמתי לב שגם הוסוק נרדם. הנהג עצר לנו, ועזר לנו עם המזוודות, נכנסנו לכיוון הבניין. נכון זה נראה כמו חופשה אבל זה לא! נכנסנו למלון הגדול, כל אחד הלך לחדרו'
