"ג'ימין... אממ... תאמת, אני לא אמור להיות לחוץ. אוקיי, ג'ימין, אני רציתי לומר לך. ותקשיב לי עד הסוף! אני אוהב אותך" יונגי פשוט אמר לעצמו מול המראה. הוא באמת לחוץ, משום מה, כאילו הוא הולך לומר לאהוב ליבו, לג'ימין, שהוא אוהב אותו. הוא כבר רוצה לספר לו הרבה זמן ולא עשה את זה. זה מלחיץ אותו. מבחוץ הוא אוליי נראה בטוח בעצמו, אבל מבפנים... הוא ממש אבל ממש לחוץ. הוא נראה זה שאם התוודו לפניו, הם צריכים להיות לחוצים. אבל זה לא ככה, ככה זה החיים האמיתיים, הוא לחוץ.
"אוקיי, אוקיי, אוקיי" הוא פשוט חזר לומר לעצמו, כאילו הוא מתאמן למחזמר.
אחרי חצי שעה הוא החליט ללכת לבית של ג'ימין, לספר לו. תוך עשר דקות הוא כבר הגיע אליו. כאילו זה לא עד כדי כך רחוק אז...
הוא הגיע לדלת, לקח נשימה עמוקה ודפק על הדלת. הוא לא הצליח להרגיע את עצמו, הוא אמור להיות רגוע.
ג'ימין פתח את הדלת בחיוך, "או, היי היונג" הוא אמר לו ויונגי ניסה לחייך אליו, אבל לא הצליח.
"אממ... היי" הוא ענה לו.
"רוצה משהו היונג? רוצה להכנס?" ג'ימין שאל.
"אממ... כן ג'ימיני, אני אשמח להכנס" יונגי עכשיו הצליח טיפה לחייך.
ג'ימין הכניס את יונגי והוא נכנס.
"אז... יונגי... מה רצית?" ג'ימין ניסה להבין.
יונגי התקרב טיפה לג'ימין. "טוב, ג'ימיני שלי, רציתי לומר לך. ש... אני... אממ..." יונגי אמר ונתקע.
"אני אוהב אותך" פתאום הוא אמר במהירות.
ג'ימין היה מופתע, הוא התחיל לגמגם "א... א... אנ... אני..." הוא נתקע.
יונגי טיפה נבהל, הוא עומד לדחות אותו?
כן, הוא עומד לדחות אותו. זה מה שעבר לו בראש. שג'ימין, הילד שהוא מאוהב בו כבר מיליון שנה, עומד לדחות אותו.
~לפני שבוע בבית של ג'ימין~
"נו, אתה מתכוון לעשות את זה? אתה מתכוון להפרד ממנו?" ג'ימין שאל את טאהיונג. טאהיונג בדיוק סיפר לו מה קרה עם נאמג'ון, על זה שהוא אמר לו להפרד מג'ונגקוק ותאמת, שלא בא לו.
"לא... כן... לא יודע!" טאהיונג אמר ודמעות יצאו מעיניו, ג'ימין החליט לחבק אותו. הוא החבר הכי טוב שלו ועצוב לו לראות אותו עצוב.
"טאהיונג..." ג'ימין אמר והרגיש שדמעות עומדות לצאת גם מעיניו, זה באמת משפיע עליו. כל מה שקורה עם טאהיונג.
"אני לא יודע מה לעשות, אני באמת אוהב אותו. אבל, אני לא רוצה שהוא יפגע, אם אני נשאר איתו, הוא כנראה יכול להיפגע ואם אני נפרד ממנו אז... אני לא מסוגל! אם אני מכניס אותו לחרא הזה, הוא נפגע. יותר מידי אפשרויות שאני מפחד מהם" טאהיונג אמר. הוא באמת לא היה מסוגל להפרד ממנו או להכניס אותו לחרא הזה.
"הלוואי הייתי יודע איך לעזור לך. אבל אני באמת לא יודע איך" ג'ימין אמר להמשיך לחבק את טאהיונג שנשען עליו.
"לפחות לך אין סיבוכים כאלו, או בכלל. אין לך מישהו שאתה אוהב אבל משהו עוצר אתכם להיות ביחד או עוד חרא כזה" טאהיונג אמר ונאנח, ג'ימין היה בשקט עם עצמו, הוא לא ידע מה לומר לזה.
