רוצחת

פרק 8

קמתי והלכתי לשומרים "אני רוצה לדבר עם דן" אמרתי והוא הביט בי בפנים אדישות החזקתי בחולצתו מדביקה אותו לקיר. "תקשיב ותקשיב לי טוב! אתה עכשיו קורא לדן או לוקח אותי אליו, כבר לא מזיז לי. מידי באמצע פגישה, מיציד שהנשיא יבוא לבקר אותו. אם הוא לא בא עכשיו נשבעת לכם אני יגרום לכולם לחטוף על זה" אמרתי בכעס והוא הביט בי באותו מבט. "תאזקו אותי, קשרו אותי, תקחו אותי, לא מזיז לי, עכשיו, אבל עשכיו את לוקח אותי לדן!" צעקתי את המשפט האחרון ואקדחים כוונו אליי "ההוראות של דן היו ברורות את נשארת בחדר" אמר והבטי בו בכעס. עזבתי אותו והתרחקתי. השומרים הורידו אקדחים. "מי תהיה לי אפשרות לשוחח איתו?" שאלתי בכעס "יומיים אחרי החתונה" אמר ונאנחתי. אני צריכה לדבר איתו לפניי עכשיו.
הלכתי לשומר שאיימתי עליו. "אתה בסדר? נפצעת?" שאלתי והוא הנהן בחשד בשנייה אחת דחםתי אותו בחזרה לקיר ומדכתי את האקדח. אקדחין כוונו אליי ואני כיוונתי לראשי. "עכשיו אני בטוחה שדן ישמח להפנות אליי" אמרתי והם הביטו אחד בשני. "אל תחסבו לירות. במהירות של הכדור אני יספיק לירות בעצמי ותאמינו לי אין לע בעיה למות ואם אתם חושבים שאני מתבדחת אתם מוזמנים לחכות ולראות בעצמכם אבל זה יקרה המצפון הוא עליכם" אמרתי וכולם היו בהלם. "תקרא לדן" אמרתי והם לקחו את המכשיר קשר וקוראים לדן. דן וקראל הגיעו במהרה ודן הביט בי. "תורידי את האקדח" *אמר דן בקשיחות והבטי בו "שהם יורידו קודם" אמרתי והוא סימן להם להוריד. הבטי בו "אתה נשאר לשמוע את מה שיש לי לומר ואחזיר לשומר שלך את האקדח" אמרתי והוא נאנח מהנהן. "1 במרץ לפני שנתיים. קיבלתי התראה על איש שרוצה לרצוח אותך. הוא שכר אותי לעבודה הזאת, הייתי צריכה להרוג אותך כי באותו הזמן הפקטדה שלה הייתה חמה מאוד כי היו התראות שאני עוד בחיים" אמרתי והוא להבין לאן אני חותרת. "כלא השרון, אסירה 348462. נתפסתי והביאו אותי לכלא, בלי הזמדנות שיחרור מוקדמת או חנינה, מאסר עולם" אמרתי והוא לא הבין.
"לא מזמן יצאתי מהכלא" אמרתי והוא לא הבין "ברחת?" שאל והנדתי את ראשי שלא "שיחררו אותי" אמרתי והוא לא הבין. "הממשלה שיחררה אותי" אמרתי והוא היה המום וכועס. "הם רצו שאחםש אותך ואמצא אותך" אמרתי והוא הביט בי בכעס טהור. "הם שלחו אותי לפה כדי שאתפוס אותך. הממשלה שלחה אותי אליך. הכרתי אותה יותר טוב מכולם. חידשתי את התמונות שלך באגר להם, צירפתי להם מידע ואז כל מה שנשאר זה אסטרטגיה למצוא אותך" אמרתי והוא הביט בי כועס מתאפק לשמוע הקול. "הם רצו לשלוח סוכן ואמרתי שהוא לא יחזור, סיפקתי את היכולות שלך ועל זה שגידלת אותי. אמרתי להם שאני אבוא. הסגרתי את עצמי על ידי אחת המסתאות שלך ששם האנשים שלך, הם היו קרובים מלירות בי אבל הצעתי את נאמנותי בכדי להתקרב אליך. הגעתי אליך והתפקיד שלי הוא לשלוח אות או מיקום שלך בכדי לתפוס אותך. גילתי שאתה רצחת את הוריי ואיימתי עליה באקדח. יכולתי באותו השנייה לנקום או בלרצוח אותך, או בלהסגיר אותך, אך לא עשיתי את זה. כעסתי עליך והתעלל בי. סיפרת לי מה באמת קרה ונשברתי. נלחמתי נגדך והצלחת להשיג את רצונך. הרצון שאהיה הבת שלך. סיפרת לי שהבת שלך יצא עם סוכן ולכן הרגתה אותה, אני יותר גרועה, אני סוכנת. עשיתי לי הפתעה וסיכמת שבעוד יומיים אתחתן בכדי שהכנופיות התאחדו. הצלחת לשבור אותי ושאהיה הבת שלך. אתה רותח עליי עכשיו שגילת את האמת ואני בטוחה שתהרוג אותי מוות איטי במיוחד ואם לא אז התעלל בי קשות. אבל הסיבה היחידה שעוד לא הסגרתי אותך זה כי אם כל מה שעשית לי, הייתה היחיד שדאג לי. לא יכולתי לירות בך כי היית לי הורה, לא יכולתי להסגיר אותך כי היית לי אב, פגעתי בך, כדי להראות לל את הכאב שגרמת לי, אבל אל הצלחתי. נלחמת נגדך כדי להילחן על הכבוד שלי, על הזהות האמיתית שלי ולא הצליח. יכולתי לא לספר לך עכשיו את האמת ולא לרשום עליי מתה. יכולתי לבחור לא לחזור אבל בחרתי. יכולתי לא להפוך לרוצחת, אבל רצחתי, יכולתי לא להסכים לממשלה ,אך הסכמתי" אמרתי וכולם שתקו מקשיבים. "אני כל יום עם מחשבה למה הם נטשו אותי, למה הם השאירו אותי ברחוב כמו כלב, למב הביאו אותי לעולם אם הם לא רוצים בי, מה לא היה בסדר איתי? כל חיי בילתי בלמה מדוע ומה. שהתברר לי שאתה רצחת אותם היה לי קשה. אולי זה לא מזיז לך עכשיו, אבל לי כן. ששמעתי איך רצחת את הבת שלך אני חשבתי שאתה מפלצת. ראיתי בך דמות נוראה אבא שרוצח את הבת שלו כי התאהבה במישהו שלא מוצא חן בעיניך. אבא לא צריך להתנהג כך. העדפתי בשבילה שתנטוש אותה כמו שחשבתי שהוריי עשו לי מאשר שתהרוג אותה. אולי בעוד רגע אני יקבל כדורים, סכינים, הרדמות, בעיטות ומכות, אבל ת'אמת אני לא עוצרת אותך. אני יםה מאודד ידעתי ברדע שהחלטתי לספר לך ואני יגיד לך למה. אני לא מפחדת ממך" אמרתי מביטה בעיניו "אני עכשיו מחזיקה באקדח יכולה לחסחך ממני את כל הכאב שתגרון לי שאסיים לדבר, אני יכולה לנטרל אותך ולהסגיר אותך, אני יכולה לרצוח אותך ולנקום. אני יכולה להפיל את כל הארגון הזנ, אני יכולה בירייה אחת באוויר להזעיק את כל המשטרה, אני יכולה לבחור במלא אופציות שפתוחות בפניי" אמרתי והוא הביט בי מקשיב. "אני יכולה עכשיו להרוג אותך ולמלא א. הנקמה של הוריי, למלא את הראש בתשובות של השאלות ששעלתי כל חיי, אני יכולה להקגיש שוב שלמה, שוב בת אדם. אבל אני מביטה בל ואני אשכרה לא מסוגלת. לא כי אני ךוחדת ממך, לא כי הערצתי אותך, לא כי גידלת אותי, לא כי הגנת אליי, לא כי אהבת אותי, לא כי ףתחתה בפניי הדזמנויות ולא כי הייתה לי הורה. כי היית היחיד מכול העולם הזה שהתייחס אליי ואם זה בכבוד או באהבה, אם זה בחמלה או נדיבה. אם זה בכל דבר." אמרתי והוא הביט בי המום "אני אשכרה יכולה לעשות את מה שאיי פעם רציתי, למצוא את התשובה לשאלה בליבי. מי אני באמת ומאיפה באתי" אמרתי והוא שתק כמו כולם. "יש שלי כרגע שלושה אופציות. להתאבד, לרצוח את האיש שהרס אותי ולקח ממני את הכל ונתן לי אי פעם כל מה שביקשתי ואת המיומנות שיש לי עכשיו, שמתן לי יחס ודמות הורית. שנתן לי הכל או להוריד את האקדח ולשרת בתוצאות שתחליט מה לעשות לגבי, הם זה להוציא אותי להורג או לשלוח אותי אל המוות ביריה את או בכלל להרוג אותי באיטיות. אני בוחרת לשאת בתוצאות. אני לא מפחדת ממך, אבל לפני שאתה פוקד על האנשים שלך מה לעשות איתי, אני רוצה להגיד לך שאני מצטערת שהאמון שביניתי מחדש אצלך התפרק עכשיו, אני מצטערת שאני לא מי שרצית להיות, שאני שונאת אותך הכי בעולם, שאני אוהבת אותך הכי בעולם, אני לא מפחדת ממך ושאני מוכנה לקבל הכל. כי אם אני לא אצא מפה חיה, לפחות אני אקבל תשובה לשאלה שלי" אמרתי מןרידה את האקדח ומביטה בו "אני ניצן קופר" אמרתי והוא הביט בי. הפלתי את האקדח ומסרתי אותו עם רגלי. הוא הוציא את האקדח שלו וכיוון אליי "שעזבתי בפעם הראשונה גילתי שאתה רוצה אותי בתור חיילת והיום אתה רוצה אותי בתור כלה לעסקים שלך. אבל באמת היית רואה בי כהבת שלך היית רוצה לטובתי. הייתה רוצה במה שאני הייתי רוצה, במה שהיה משמח אותי" אמרתי וידו רעדה. הוא הביט בי ואני בו ואז נשמעה ירייה.