רוצחת

פרק 9

לפני שהסגרתי את עצמי

רועי איתן רם ורוי היו איתי בחדר, אנחנו עוד מעט יוצאים. "תקשיבו לי. הם יקחו אותי ברכב. תעקבו אחרי הרכב ותתמקמו ברובי צלף בגגות במבנה ליד. החלון של החדר שלי תמיד בטוח, תתצפתו עליי ואל תירו. "אני ישלח לכם אות ברור" אמרתי והם הביטו אחד בשני מודאגים. "תבטחו בי אתם תדעו מתי האות" אמרתי והן הנהנו "אוקיי" אמר רועי והבטי בו "אני סומכת עליכם" אמרתי והם הנהנו

הווה

דן ירה לצד ראשי שהכדור פוגע בקיר ושרט מעט את ראשי. הוא הביט בי ואני בו. הוא התקדם אליי וחיבק אותי ואני אותו. לפתע התחילו יריות והבנתי שהם יורים. שיט זה לא האות!..
דן הביט בי "מה קורה כאן?" שאל בכעס "תברח, הם יורים. לא שלחתי אות ברח!" אמרתי והוא התחיל לברוח. ראיתי את כולם מנוטרלים. יצאתי לבחוץ רואה את הממשלה נכנסת. הם מחפשים אחר דן. ראיתי את הצפקד לשהם ואז אותם. "את בסדר?" שאל והנהנתי. "המפקד, דן המצא ביציאת בחירום, תפסנו אותנו" הודע במכשיר קשר וכולם קפצו בשמחה. הדבר היחידי שחשבתי עליו זה לא דן, זה הבטחה שהן הבטיחו לי, למצוא מי הם הוריי. הלכתי למפקד שלהם ולרוי איתן רם ורועי. "קיימתי את שלי, קיימו את שלכם" אמרתי והם הביטו בי. "תמצאו לי את ההורים שלי" אמרתי והם הביטו אחד בשני. הם סימנן לי לבוא אחריהם. הם הוציאו את הטפבי חנינה וצ'ק. המפקד בא לרשום אך הוא עצר מביט בי. עוד מבלי להספיק להגיב, סוגנים לקחו את ידיי לאחור אוזקים אותי ולא הבנו מה קרה. הבטי בהם לא מבינה והם הביטו בי. "באמת חשבת שנשחרר אותך" אמר המפקד שלהם צוחק והבנתי שנם ניצלו אותי, שום דבר מהאבטחה לר היה אמיתי. הבטי ברועי ובשאר מבחינה בזה שהם ידעו מזנ מהתחלה. "אתם ניצלתם אותי.." אמרתי מביטה במפקד שלהם. "תחזירו אותה לכלא" אמר והרגשתי שמושכים אותי והתנגדתי להם. "אתם עבדתם עליי! אתם ניצלתם אותי!" צעקתי עליהם והם הביטו בי. "אני בטחתי בכם!" צעקתי והכניסו אותי לרכב. הכניסו אותי בחזרה לתא שממנו באתי. והם הלכו. בכיתי. איך נתנתי להם לעבוד עליי, איך יכולתי להאמין שהם יעמדו במילה שלהם. הם ניצלו את המקרה שלי והמיומניות שלי. שברתי כל מה שהייה לשבור בתא המסריח הזה ובכיתי. באמת חשבתי שאני אמצא את הוריי, באמת חשבתי שאמצא אותם, מי הם היו, במה היו עוסקים.

למחרת

"גולדשטיין, יש לך ביקור" אמר הסוהר ולא הגבתי "יש לך ביקור קומי" אמר חנבטי בו "אני לא מקבלת ביקורים" אמרתי והוא הלך. הסוהר הגיע שוב "יש לך ביקור גולדשטיין" אמר שוב והבטי בו "לא מקבלת ביקורים" אמרתי והוא נאנח בכעס. "הממשלה רוצה אותך" אמר והבטי בו בכעס "יוםי, שתמשיך לרצות" אמרתי והוא הלך. היה נעילת תאים והסוהר הגיע שוב.מה הוא רוצה עכשיו. "גולדשטיין בואי איתי בבקשה" אמר ולא רציתי "יש נעילת תאים" אמר והוא הביט בי בכעס "בואי איתי, או שנקח אחתך בכוח" אמר ונאנחתי. קמתי והם אזקו אותע. הם הוציאו אותי לחצר וסיבבו אותי. הם שיחררו אותי ושהסתובבי ראיתי את המפקד ואת איתן רוי רם, רועי, ראש הממשלה ושומרים. הסתובבתי לסוהרחם בחזרה. "תחזירו אותי לתא שלי" אמרתי והם הביטו בי לא זזים. נאנחתי. ניסיתי לעבור ולא הצלחתי. הוא בא להשתיק אותי עם המקל שלו אך תפסתי בומקל וזרקתי אותו הרחק החזקתי בו והעםתי אותטו גם הצידה תפסתי בסוהר והעפתי אותו אליהם. הסתובבתי לצאת וראיתי עשרות סוהרים. נאנחתי. הלחתי לסוהר שהתכפל מכאבים ולקחתי לו את המוט נתנתי לו מכה שישאר למטה והלכתי לסוהרים שנעמדו כבר מוכנים. "אני לא הולכת לדבר פה אם אף אחד, אז דימה מי ינסה ראשון?" אמרתי ואחד מהך צעד. נתתי לו מכה לראש והחזקתי במקל שלו שנוא נופל לרצפה. מקל בכל יד החלתי להילחם עם כל הסוהרים שם ואז נשאר רק אחד. הוא העיך לי מקל ואז בא לתת לי מכה עם המקל אך תפסתי אותו. העפתי את המכל לאחור והבטי בו שהןא מתרחק הוא הביט בי בפחד הולך לאחור ואני בכעס אבל. נתתי לו מכה קטנה בקגל שגורמת לו לההתכפל. סיבבתי אותו ושמתי לו את המקל בצוואר חוסמת לו את הנשימה. חנקתי אותו מול ראש הממשלה וכל השער. לא היה לו אוויר ואז עזבתי אותו, הוא נפל לרצפה מוגנן עליו. האחנסטיקיט שלי אמר לי שמשהו מתקרב מאחור. הסתובסתי לאחור בשנייה אוחזת בחולצה של הזוהר שבא להתסער עליי ומפילה אותו על האיש שחנקתי. הבטי בהם והלכתי לכייון היציאה. שהייתי שנייה מלהיכנס מקל עבר אותי בשבריר השנייה. מעדתי מהלם. ראיתי פושע מולי. איך הוא השתחרר. הוא היה עם סכין. הלכתי מהר לאחור והוא התקדם. "הרבה זמן חיכיתי לזה" אמר ואז בא לזרוק אותי התגללתי לאחור וקמתי בקפיצה. הוא בא לדקור אותי אך סיבבתי את ידו מכניסה את הסכין שהוא עשיין אוחז בא לכתפו. הוא אותה בזעקת כאב וניסה לערוף את ראשי. הלכתי אחורה מועדת על סהר אחד. הוא בא לדקור אותי ואני זזתי. הרמתי את גופי והעברתי את גוםי לאחור בוא בא לדקור אותי שוב מפספס ןהסכין ננעצת ברצפה. הוא בא לדקור אותי שוב ואם הוא לא פגע בי הוא הפגע בסןהר. אחזתי בשומר מעיפה אותו הצידה במהירות ואז מסתובב ומלםני שאני מצליחה לעדוף רותו הוא מחדיר לכצםי את הסכין זעקת יצאה ממני ונתנתי לו בעיטה לבטן. הוא עף אחורה ואני התכופםתי בכעס. אחזתי בסכין יהרגשתי דהיא נכנסה עמוק. "את שןמרת על הסוהרים" אמר מחייך. הוא לקח סוהר ולפני שהספיק לזקור אותי לקחתי מוט של אחד הזוהרים זורקת לידו הסכין נוםלת מידו עם המוטה ןהוא מפיל את הסוהר מביט בי. רצתי אליו והוא רץ אלי הוא שלף שני סכינים ואני הוצאתי את הסכין שתקע בי. עברתי בין רגליו הוא בעד ןאני זרקתי לו את הסכין לכתף. הוא זעק בכאב ונפל לקרקע מדמם. נשמתי עמוק. הוצאתי ממנו את הסכין וסרקתי אותה הרחק צמנו. סיבבתי אותו ואז הוא נעץ סכין בבטני. מעדתי מעט לאחור ובקושי שיכולתי חנשום. בוא הביט בי מחייך. אחזתי בסכין והוצאתי אותה בבת אחת. התקדמתי אליו תופסת אותו ולוקחת אזיקים של אחד הסוהרים. אזקתי אותו לאחד השולחנות והבטי בו. "תגיד תודה שאתה עוד נושם" אמרתי והוא ירק אליי. הרמתי את חולצתי רואה שנפצעתי. הבטי בהן שהם הביטו במחזה שקרה כאן. והלכתי ליציאה. ואז ראיתי עוד סוהרים. שער הסוהרים התאוששו וקמו. הסתובבתי להביט בהם. הלכתי אליהם ונבטי בראש הממשלה. "אם אתה קורא לעצמך מנהיג, אז הדבר היחידי שיש לי להגיד לך זה תתבייש" אמרתי מסתובבת חזרה. "אנחנו כאן כדי לשחרר אותך" שמעתי את הראש הממשלה ועצרתי מביטה בו. "מאיזו סיבה הפעם? דן ברח? עוד פושע נמלט? סתם לשחק בי, אה איזו סיבה?" שאלתי צועקת והם שתקו "שניגשתם אליי אמרתי לכם שאני לא סומכת על הממשלה והנה תראו מה קרה? צדקתי, שוב! הדבר היחידי שמעניין אתם זה אתם! אז את הבקשות שלם תשמרו לעצמכם כי אני אמות לפני שאני יעזור לכם שוב" אמרתי והלכתי ליציאה. "אני מבין למה את נסערת" אמר הראש ממשלה ועצרתי מביטה בו. "אתה לא מבין כלום! אך ממכם לא מבין! ואני לא מאמינה שנייה למה שיוצא לכם מהפה!" צעקתי והבטי בהם בכעס. "ובכלל אתה!" צעקתי מביטה ברועי "סמכתי עליך! האמנתי לך!" צעקתי והוא הרכין ראש. שום מחילה או בקשה תעזור להם פה, אני עם הממשלה גמרתי.

10 הצבעות ואני מעלה את הפרק האחרום לספר