Rosie

פרק 4 | מנורה מהבהבת וקופסה חצי ריקה

רוזי פרצה אל תוך משרד העבודה של המלך. ידיה הוטחו בשולחן העץ, בעודה מחזיקה את המכתב ששלח לה.

"אני לא מבינה את זה, אדוני." היא ירתה אל יועציו של ג'רסון חצים בעזרת עיניה. המלך נופף בידו והחדר התרוקן. היא נופפה במכתב באוויר. "אתה מוכן להסביר לי מה כתוב פה?"

כבר עבר לילה חסר שינה מאז שרוזי קיבלה את המכתב. היא חשבה כל הלילה על תכונו ועל מה שרצתה להגיד למלך, למרות שידעה שלפחות חצי מהדברים שתכננה לומר, אם לא הכול, ישארו על הכרית שלה. היא יצאה מחדרה מוקדם בבוקר בשביל להגיע למשרדו לפני הארוחה, שם לא יכלה להתעמת איתו. היא לא הייתה מודה בזאת, אבל היא קצת פחדה מעימות עם המלך. השמועות שהתרוצצו בממלכה בזמן האחרון הוציאו לג'רסון שם של רשע. היא שמעה שהוא מכה את בנו כל פעם שהוא לא מצליח לפתור בעיית חשבונות של המדינה. מישהו פעם סיפר לה שהוא אוהב להתעלל באנשים, ושיש חלקה מיוחדת בצינוק שלו במיוחד בשביל אנשים שהוא לא אוהב, עם כל מיני מכשירי עינויים. המוכרת בשוק אמרה שהוא אפילו רצח את אישתו, דבר שהיא בעצמה ידעה שהוא לא נכון, ורוזי יותר משמחה לתקן אותה. המלך אהב את המלכה יותר מכל דבר אחר בעולם. אבל אם משהו ממה שאמרו עליו נכון, רוזי הולכת להיות בצרות צרורות.

"נתתי לך שתי אופציות במכתב." המלך הוציא את הנוצה מהדיו והמשיך לחתום על המסמכים שלו, כאילו נערה עצבנית לא עמדה מולו.

"אף אחת מהן לא הייתה מה שרציתי!"

המלך גלגל את הנייר ועטף אותו בסרט אדום. "היועצים שלי אמרו לי שאני אראה טוב יותר אם אני אתן לך שתי אפשריות. אני לא בטוח שהם צדקו. אולי אני צריך לפטר אותם."

"אדוני-"

"רוזי, את יכולה לקחת את העבודה בתור נערה אופה - דבר שמההתחלה לא רציתי, אז את צריכה לומר תודה שאני בכלל מציע לך משרה ולא זורק אותך לצינוק - או לעזוב את הארמון." רוזי התאפקה לא להפוך את השולחן על המלך, שהמשיך את דבריו, "אם תשאלי אותי, האופציה השנייה הרבה יותר מפתה ואופטימלית לשנינו. אני אודיע למשרתים שיאספו את חפציך עוד היום."

"עם כל הכבוד, אדוני," ירקה בזלזול, "באתי לכאן בשביל לקבל משלחת חיפוש. לא הצעת עבודה!"

המלך התרומם בבת אחת ואש רקדה בעיניו, "את לא תקבלי פה את מה שאת רוצה. בדיוק כמו שאני לא מקבל בגללך את מה שאני רוצה. את הכנסת לבן שלי מחשבות לראש. מחשבות על נישואים של שניכם, דבר שלעולם לא יקרה. ועכשיו, הוא רוצה לבטל את הסכם השלום עם הממלכה השכנה כי הוא לא מוכן להתחתן עם בת המלך!" רוזי לא יכלה לנשום. כל המידע הזה הכאיב לראשה. ובכל זאת, כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו היה שאדוארד אוהב אותה בחזרה. "את הרסת אותו. הוא לא מפסיק לחשוב עלייך עכשיו, כאילו כישפת אותו - דבר שעדיין לא שללתי. אז אם תואילי בטובך לבחור באפשרות מספר שתיים, אני לא אצטרך למרר את חייך, והבן שלי יוכל להתחתן בשקט עם לב שבור."

רוזי קמה לאט, חוששת להגיד משהו שהיא תתחרט עליו. בלי לשים לב, המלך ניצל את מצב ההלם שהייתה שרויה בו והוביל אותה אל הכניסה של החדר. "לא,"

"מה אמרת?" ג'רסון חשק את שיניו.

"אמרתי, לא. אני אעבור למטבחים. אני אקבל את העבודה. אבל לא, אני לא אשבור את הלב של אדוארד."

"נפלא," המלך פלט בזעם וסגר את דלתות המשרד אחריה.

***

היא התקשתה לארוז את כל חפציה כשהשומר שהגיע בשביל לפנות אותה לחדרה החדש בתור נערה אופה בהה בה. אבל עכשיו, כשמעמדה היה נמוך משלו, לא יכלה לגעור בו. אז היא הכניסה את בגדיה לארגז בשקט.

כשאדוארד שמע שרוזי הפכה למשרתת, הוא שלח לה שמלות יפות ופשוטות, כי הוא ידע שהמלך לא ייתן לה לקחת את השמלות שבארון. על רוב השמלות לא היו קישוטים מיוחדים. רק על אחת, שאותה היא תשמור לאירועים מיוחדים.

היא הרימה את הארגז הכבד ועקבה אחרי השומר אל הקומה התחתונה, המטבח.

תפקידה של נערה אופה, או כמו שהחליטו לקרוא למקצוע לאחרונה, עוזרת מטבח, הוא להיות פנויה לבישולים בכל עת. לכן חדרה היה צמוד למטבחים שפעלו ללא הפסקה. אבל מה שקיבלה לא היה באמת חדר. זה היה ארון קטן, עם מיטה וקופסת בגדים וחפצים ריקה. המנורה הבהבה, ורוזי חששה שאם תכבה אותה, היא לא תדלק בחזרה.

היא הכניסה את המפתח אל כיס שמלתה וקיפלה את הבגדים אל תוך הקופסא. רוזי לא הביאה איתה חפצים אישיים מהכפר שלה, והקופסא עמדה חצי ריקה.

אנחה השתחררה מפיה והיא נשכבה על מיטתה, מוכנה ליום החדש שיגיע מחר.

-

שלום לכם!

פרק קצר, אבל לא היה לי ממש זמן לכתוב בימים האחרונים. וגם לא יהיה לי כל כך זמן לכתוב באיטליה (למי שלא זוכר אני טסה מחר) אז רציתי להעלות משהו!

אשמח לכל הערה / בקשה / הארה / מחשבה / שאלה !

ורציתי להסביר לכם שאת רוב הפרק כתבתי בשתיים בלילה כמעט, אז מצטערת שהוא לא הכי טוב. אשמח שתתקנו אותי אם עשיתי טעות ספרותית או משהו כזה.

לילה טוב (לי ולכל מי שקורא את זה בלילה)!