Rosie

פרק 9 | השד במסיכה

רוזי בהתה בכאב במשרתת מסחררת את הצמר סביב מסרגתה. איך היא יכלה ללכת? למה היא נכנעה ככה? זו הייתה טעות, כל זה.

"גבירתי, את בסדר?" היא שאלה והנסיכה לעתיד חייכה והרימה את מבטה אל עיניה האפורות.

"כן. למה שלא אהיה בסדר?" כדור צמר סגול התגלגל ממושבה של המשרתת על הרצפה והיא הרימה אותו. רוזי הגישה לה את הכדור.

המשרתת כיווצה את גבותיה בחוסר הבנה. "את בוכה."

היא אחזה בלחייה. הדמעות התגלגלו על הלחי שלה בקצב אחיד וידה הייתה רטובה. היא מיהרה למחות אותן ומשכה באפה באגרסיביות. "אני בסדר. זה סתם... אלרגיות."

אסור שידעו שהיא חלשה. זה היה החוק מספר אחד של רוזי, אבל היא שברה אותו כבר כל כך הרבה פעמים כמובן שהיא הכחישה שבכתה בכל פעם שמישהו תפס אותה.

"מה את סורגת?" היא החליפה נושא בתקווה שהמשרתת לא תעלה את נושא הדמעות בשנית.

המשרתת הרימה את הבד הקצר שהספיקה לסרוג ואמרה בגאווה, "בגד לתינוק."

"יש לך ילדים?" רוזי חייכה אליה בנחמדות, למרות שבפנים היא רק רצתה לצרוח ולקפוץ מהכרכרה.

"לא," היא חזרה ללפף את הצמר בזריזות. "אני סורגת את הבגד לתינוק שלך ושל הנסיך תומפסון."

עיניה של רוזי נפערו בבהלה. היא עוד לא התחתנה עם הבחור וכבר מצפים ממנה ללדת את יורשיו? היא בקושי הכירה אותו. הדמעות שוב התגלגלו במורד פניה. "אין לנו עוד ילדים."

"נכון, וכולנו מקווים שזה ישתנה בקרוב!" היא הכריזה, נרגשת.

הנערה הביטה מחוץ לחלונה. הנוף עבר במהירות ונמרח לכל עבר. גוונים של ירוק וכתום של שקיעות נשפכו כמו צבע על קנבס. היא נאנחה והורידה מאצבעה את הטבעת הנוצצת שהכבידה עליה. היא שמה אותה בכיס שמלתה, לא חושבת על האם תאבד אותה.

אחרי מספר דקות של שתיקה, רוזי לחשה, "איך קוראים לך?"

"ליסה." היא עדיין לא הסתכלה על המשרתת ששמה ליסה והצבע הכתום השתנה לוורוד.

הכרכרה נעצרה בפתאומיות, שולחת את רוזי וליסה קדימה. ליסה עזבה את הסריגה שלה ותפסה ברוזי, מוודאת שהיא בסדר. נשימותיה נהיו רדודות יותר כשסימנה לליסה שהיא לא נפגעה.

היא מלמלה בפחד, "מה זה היה?"

"אני אבדוק." ליסה הוציאה את ראשה וצעקה לנהג, "אדוני? סליחה, אדוני? הכול בסדר?"

השקט שקיבלה כתשובה הטריד את נפשה של הנסיכה לעתיד. היא בחנה את קירות הכרכרה בחשד, בודקת אם במקרה החביאו שם נשק בשביל שתוכל להגן על עצמה ועל המשרתת. כלום. הקירות היו חלקים ונקיים וכך גם המושבים. ליבה דהר בפראות כשהבינה שאין לה איך לעזור לעצמה. היא עלולה למות פה ואף אחד לא יידע.