התעוררתי,מצאתי את עצמי בחדר חיוור,שמעתי ציפצופים והבנתי שאני בבית החולים....
לא זכרתי דבר.
מהו שמי?
מאיפה אני?
מה לעזעזל קרה לי?
ואיך הגעתי לפה..
אבל הזכרונות האחרונים שלי היו שתי בנות שרצו אלי ועוד נער רץ לכיווני, ואני נפלתי למטה...
גיליתי רצון עז לגלות את התשובות לשאלותי.
לפתע נכנס אדם,לפי בגדיו הבנתי שזה הרופא.
שמו היה ד"ר אסף כהן.
גבוה,עור קצת כהה,שיער חום. נראה טוב :)
"אני רואה שסוף סוף התעוררת מהתרדמת!" הוא אמר וחייך.
"תרדמת?! מי אני? מה קרה לי?" הצפתי אותו בשאלות.
"אני יענה לך מאוחר יותר,עכשיו תנוחי." הוא אמר בזמן שיצא מן החדר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פקחתי את עייני וראיתי שאני בתוך תא בשירותים.
~היא ישבה על המושב של האסלה,המכסה היה סגור~
קמתי ויצאתי מן התא למראות,ראיתי שאני בשמלה צמודה עד הירכיים,כל פניי היו מכוסות איפור מרוח.
יצאתי משם בהליכה מהירה ופתאום יד אחזה בזרועי.
הסתובבתי במהירות וראיתי נער, בגילי בערך...
(היא עדיין לא יודעת בת כמה היא...)
"נעמי,איפה היית? חיפשתי אותך שעתיים! את בסדר?" אותו נער שאל במהירות.
לא ידעתי מה לענות,נכנסתי ללחץ.
דרכתי עליו עם העקב הגבוה של הנעל.
(היא נעלה נעלי עקב באותו ערב)
בזמן שהוא התפתל מכאב,התחלתי פשוט לרוץ כמו משוגעת.
ואז...
.
.
.
בום !!!!
.
.
.
YOU ARE READING
My Angel -וואן דיירקשן
Fanfictionמה הייתם עושים אם הייתם מתעוררים,לחיים חדשים..? לאנשים אחרים? מה הייתם מגלים שאתם לא כמו כולם...? שאתם שונים.. ושרק אתם יכולים להציל.. {יש לי עוד פאנפיק,כנסו לפרופיל שלי...אני אשמח אם תצביעו לסיפור שלי ותגיבו :) }
