###
לפני שאתן קוראות את הפרק.. אני רוצה להודות לכל העוקבים שלי,על ההצבעות לפרקים,על התגובות מחממות הלב..על הכול :)
אני שמחה שאתן אוהבות את הסיפור.. זה משמח אותי.. ;)
בלי חפירות נוספות ומיותרות..
הפרק :
"מה קרה האז?" היא הפרה את השקט..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"זה נייל...הוא עצבן אותי....הוא אמר משהו לא במקום בכלל..." אמרתי והכעס הציף אותי שוב...
"מה הוא אמר?"
"שמגיע לחברה הקטנה שלי למות..." אמרתי ודמעות הציפו את עייני.
"מה?! זה מה שהוא אמר?!?!?!" היא צעקה פתאום.
"כן נעמי....."
"הבן זונה!"
"תרגעי נעמי..." נאנחתי.
"לא אני לא ארגע!"
"בואי נחזור הביתה..."
היא הנהנה בשקט....
הגענו הביתה...
היא יצאה במהירות מהמכונית...
"איפה הוא?" היא שאלה את ליאם.
"שם" הוא אמר והצביע לכיוון החדר של נייל...
~נקודת המבט של נעמי~
חזרנו הביתה וראיתי את הארי ליד הדלת ואת נייל שוכב על הרצפה...
כל שפתיו מכוסות בדם....
צלעתי להארי....ונכנסתי איתו למכונית...
אני לא מאמינה שנייל באמת אמר את זה להארי!
בחיים לא חשבתי שנייל יכול לרדת לרמה כזאת!
נכנסנו הביתה..
ראיתי את ליאם..
"איפה הוא?" שאלתי בעצבים.
"שם" ליאם הצביע על החדר של נייל.
עד כאן!
נכנסתי לחדר שלו...
פתחתי את הדלת שלו..
"אתה חתיכת אפס!" צעקתי עליו.
"אתה...אתה....פשוט....אוח! אתה כל כך נמוך נייל! לרדת על זה שחברה שלו הולכת פאקינג למות! אתה פאקינג לא בסדר נייל!" צעקתי עליו.
"תפסיקו לצעוק עליי כבר!" הוא פתח את פיו פתאום.
"אז תפסיק כבר לטעות נייל!" צעקתי.
"אני מצטער אוקיי! אני פאקינג מצטער! אני מצטער על פאקינג הכול!!!! אוקיי! מרוצה?!" צעק עליי ויצא מהחדר.
אחזתי בזרועו לפני שהוא יצא מהחדר..
"נייל..." אמרתי בנחת..
YOU ARE READING
My Angel -וואן דיירקשן
Fanfictionמה הייתם עושים אם הייתם מתעוררים,לחיים חדשים..? לאנשים אחרים? מה הייתם מגלים שאתם לא כמו כולם...? שאתם שונים.. ושרק אתם יכולים להציל.. {יש לי עוד פאנפיק,כנסו לפרופיל שלי...אני אשמח אם תצביעו לסיפור שלי ותגיבו :) }
