אני והארי נכנסנו לחדר של ג'ס...
גבה היה מופנה אלינו.......
"ג'ס?" לחש הארי.
היא הסתובבה לאט לאט.
"כן האז?" "או...היי נעמי..." ניסתה לחייך.
"היי לאב...איך את מרגישה?" חייכתי חיוך קטן וליטפתי את גב ידה
"בסדר..."
"את רוצה משהו?" שאל הארי.
"אממ תוכל לצאת לכמה דקות בייב?" היא שאלה את הארי.
"אממ...אוקיי.." הוא אמר ויצא..
"מה לעזעזל קורה לך ג'ס...?" נאנחתי...
"אין לי מושג בעצמי....." היא אמרה בקול חנוק..
"היי....הכול יהיה בסדר ג'סי.." עודדתי אותה.
"אני מאוד מקווה שהכול יהיה בסדר נעמי...מאוד....אני כל כך לא רוצה לפגוע בהארי....אני לא רוצה לגרום לו לבכות....." היא אמרה והביטה לעבר הדלת...
היה אפשר לראות דרכה את הארי...
הוא הלך מצד לצד...
מבטו היה מפוחד...מבוהל....
ובצדק....הוא הולך ל....
אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה!
"אממ ג'ס?"
"כן?" היא הרימה את מבטה.
"אני לא יודעת איך בדיוק להסביר לך את זה...אמממממ.....אבל...." גימגמתי..
"זה בסדר נעמי...דברי..." חייכה וליטפה את גב ידי...
"אני חושבת שיש משהו שאני יכולה לעשות.כאילו...לשנות את הכול..." ניסיתי להסביר..
"תודה נעמי.....באמת...אבל אין משהו שאת יכולה לעשות....."
"יש דרך..פשוט עוד לא ממש הבנתי אותה..."
"אין משהו שאפשר לעשות לאב....אבל תודה בכל מקרה..." חייכה.
"היי!לא לאבד תקווה!" חייכתי.
"אממ..את יכולה לקרוא גם להארי? אני רוצה לבלות איתו...." היא התחילה לדבר.
"את לא צריכה להסביר לי לאב...אני אקרא לו..." חייכתי ויצאתי.
יצאתי וחיפשתי את הארי...
הסתכלתי סביב...לא ראיתי אותו בסביבה....
"הארי?" קראתי בשמו...
התחלתי לחפש אותו...
פתאום ראיתי אותו...
ראשו היה מוכנס בין ברכיו..
"האז.." אמרתי והתקרבתי אליו...
נגעתי בשערו...
הוא הרים את ראשו...
פניו מכוסות דמעות...
"היא קוראת לך..." אמרתי ועזרתי לו לקום...
"אוקיי...." משך באפו ונכנס לחדר..
"אה הארי?" קראתי לו רגע לפני שנכנס...
"כן נעמי?"
"אממ אני אחזור הביתה..ליאם בטוח דואג לי.."
"אוקיי...תודה נעמי.." חייך חיוך קטן...
נאנחתי שוב..
נסעתי במונית הביתה....
כל הדרך חשבתי על ג'ס והארי...
זה כל כך לא מגיע להם!
אבל עכשיו אני יודעת שאפשר לעשות משהו..
אבל פשוט עוד לא פענחתי את זה...
"תודה רבה.." שילמתי לו ויצאתי...
פתחתי את דלת הבית...
ליאם ישב על הספה...
ראה סרט...
"היי בייב..." ניסיתי לחייך...
"היי..." הוא אמר באדישות...
"הכול בסדר?"
"סביר..." סינן בין שיניו.
"מה עשיתי?" נאנחתי והתיישבתי לצידו..
"אני מרגיש שקורה לך משהו ואת פשוט לא מספרת לי....את לא משתפת אותי בכלל..." הסביר בלחש...
"אני מצטערת בייב.....אני בעצמי לא יודעת מה עובר עליי.....באמת שאני לא יודעת...." אמרתי בקול חנוק...
"אז לפחות תגידי לי....אולי אני אוכל לעזור לך במשהו..." ליטף את גב ידי.
"אני.....אני לא יודעת ליאם...הכול קורה כל כך מהר..." נאנחתי.
"בבקשה.."
"זה החלומות...רוז....הארי...ג'ס...נייל..." אמרתי את נייל בשקט...
"רוז? נייל?"
"כן...." השפלתי את מבטי..
"את אוהבת את נייל?" התעצבן.
"לא...."
"אז למה הוא עדיין מטריד אותך?" צעק.
"אני לא יודעת ליאם! אני מנסה להסביר ואתה צועק אליי!" צעקתי עליו חזרה ועליתי לחדר ונעלתי את הדלת...
"אה!!!" הוא צרח מהקומה התחתונה.
צעדים נשמעו..
"נעמי....אני מצטער....." הסביר.
הוא ניסה לסובב את הדלת...
"נעמי....תפתחי בבקשה את הדלת...." נאנח..
בכיתי....
אני מנסה..אני מנסה להסביר..לשתף..אבל תמיד יוצאים עליי....הרמתי את עצמי ופתחתי לו את הדלת....
"אני מצטער....אני פשוט קנאי...אני מצטער בייב..."
"זה בסדר...." חייכתי חיוך קטן וחיבקתי אותו.
"אנחנו בסדר?"
"כן..." חייכתי.
הוא אחז אותי במותניי....
הקפיץ אותי מעלה...
כך שרגליי עטפו את מותניו...
התנשקנו ופתאום הדלת נפתחה......
זה היה......
YOU ARE READING
My Angel -וואן דיירקשן
Fanfictionמה הייתם עושים אם הייתם מתעוררים,לחיים חדשים..? לאנשים אחרים? מה הייתם מגלים שאתם לא כמו כולם...? שאתם שונים.. ושרק אתם יכולים להציל.. {יש לי עוד פאנפיק,כנסו לפרופיל שלי...אני אשמח אם תצביעו לסיפור שלי ותגיבו :) }
