זה קרה לפני שנתיים, כשהייתי בת 14. אדם היה אז בן 17, הוא בן של חברים של ההורים שלי. אני ואדם היינו החברים הכי טובים, הכרנו כשהייתי בת שנתיים והוא היה האדם הכי קרוב אליי.
אדם התחיל להסתובב עם ילדים יותר גדולים ממנו, הוא התחיל לעשן, לשתות, לעשות סמים. הוא השתנה.
יום אחד הוא בא אליי הביתה, הייתי לבד בבית ולא הפריע לי שהוא בא.
אני חושבת שהוא היה שיכור, או על השפעת סם כלשהו, העיניים שלו היו אדומות. הוא התנהג בצורה מאוד זהירה ועצבנית.
״את יודעת מה זה עושה לי כשאת לבושה במכנסי הפיג׳מה הקצרים האלו? התחת שלך קורץ לי״ הוא אמר בטון קשוח.
״הכל בסדר אדם? מה קורה?״ שאלתי אותו, לא מבינה את פשר דבריו. ״את חתיכת טיזרית קטנה ושובבה״ הוא מתקרב אליי, עיניו לא יורדות ממני.
״ל-למה אתה מדבר אליי כ-ככה?״ לא ידעתי איך להגיב למה שקורה פה, רעדתי.
״את חושבת שאת יכולה לחרמן אותי ככה ולצאת מזה בשלום? זונה קטנה״ לא ידעתי למה הוא התכוון, אדם ראה אותי בפיג׳מה (שכוללת מכנס קצר וגופיה) הרבה פעמים, למה פתאום הוא מגיב ככה?
הוא משכיב אותי ועולה מעליי, מרתק אותי ״תן לי לקום אדם, בבקשה״ פחדתי, הייתי מבועתת. הוא שלח את ידיו אל הגופייה שלי, מתחיל להרים אותה. ניסיתי להזיז את ידי כדי להוריד אותה בחזרה, אך הוא תפס את ידי וסטר ללחיי.
דמעות התחילו לרדת מעיניי, אדם הוריד לי את הגופיה ונשארתי בחזייה ״דיי אדם. לא״ בכיתי. ״אני מת לראות איך הציצי שלך נראה. מה את אומרת, נוריד את החזייה?״
הוא שאל בתאווה.
״לא, לא, אדם דיי תפסיק״ התחננתי אליו, הדמעות לא הפסיקו לרדת. הוא הוריד לי את החזייה, הרגשתי חשופה, פגועה. לא האמנתי שזה קורה ״היילי?״ שמעתי את מיה קוראת לי.
״מיה!״ צעקתי בקול שבור, אדם מיהר לשים את ידו על הפה שלי ולהגיד לי לשתוק. ״היילי, איפה את?״ היא צעקה, יכולתי לשמוע שהיא קרובה לחדר שלי.
״מה הולך פה?״ היא נכנסה לחדרי, ראתה את אדם מעליי, ואת פניי האדומות והרטובות מבכי. ״אדם תעוף מפה, עכשיו! או שאני מתקשרת להורים שלה ומספרת לה על כל מה שקרה פה!״
היא אמרה לו בטון קשוח, הוא גלגל את עיניו ״ביי זונות״ הוא קם והלך. התלבשתי, ונתתי למיה לבוא לחבק אותי. ״זהו אהובה שלי, הוא הלך. יהיה בסדר עכשיו״
לא הגבתי, לא ידעתי מה להגיב. האשמתי את עצמי במה שקרה פה עכשיו. המשכתי לבכות כשמיה מחבקת אותי למשך שעתיים לפחות, היא רצתה להישאר לישון אצלי אבל אמרתי שאני מעדיפה להישאר לבד.
״את תהיי בסדר?״ היא שאלה אותי ״כן״ השתדלתי לחייך חיוך ושהוא לא יראה מאולץ. היא הנהנה והלכה. איך שהדלת נסגרה, קרסתי, התנהגתי כמו מטורפת, בעטתי בדברים, זרקתי דברים. ולבסוף ישבתי על הרצפה ובכיתי.
הרגשתי ידיים עליי מתחת למים, ידעתי שזה אריק אז חיכיתי עד שהוא יעלה.
״על מה את חושבת בייב?״ הוא שאל ומבט מודאג בעיניו.
לא עניתי, רק חייכתי את החיוך הכי אמיתי שיכולתי, כדי שיראה שהכל בסדר. ״אנחנו צריכים לדבר על זה לאב, אני רוצה שתספרי לי כל מה שהיה״
״אני חייבת?״ שאלתי, הוא הנהן. לקחתי נשימה עמוקה, וסיפרתי לו כל מה שהיה בערב ההוא עם מארק. דואגת להגיד את הדברים שאמרנו כמו שהם היו באמת, מילה במילה.
במהלך זה ראיתי איך הוא משתנה בהתאם למה שאני מספרת, איך הוא נעצב, איך הוא מתעצבן. ואני החזקתי את עצמי לא לבכות.
״אני לא מאמינה שאדם עשה לי את זה״ אמרתי כשסיימתי לספר את אירועי הערב הקודם. ״אדם? מי זה אדם?״ פאק.
״אמרתי אדם? התכוונתי למארק. אני לא מאמינה שמארק עשה לי את זה״ מיהרתי לתקן את עצמי ולקוות שזה יעבור בשקט. ״בייבי, מי זה אדם?״
YOU ARE READING
You're mine
Teen Fiction״אני מכיר אותך כבר ממזמן, את מבינה היילי, המטרה שלי היא שתהיי שלי, ואני גם אצליח, לא משנה מה יקרה בדרך״ הוא רכן לעברי ואני זזתי אחורה, ״תעזוב אותי״ אמרתי בקול רועד. הוא המשיך להתקרב אליי עד שנתקעתי בקיר, שיט. ״אוי בייבי, אני לא מתכוון לעזוב אותך כל...
