You're mine

26

התעוררתי, מרגישה ידיים כרוכות סביבי. הסתובבתי וגם אריק כבר ער. ״נהנית אתמול בלילה?״ הוא שאל אותי, הנהנתי בחיוך והוא נשק לי בלחי.

כשירדנו למטה כדי להכין ארוחת בוקר, ראינו כמה ארגזים ליד הדלת ובדיוק ההורים שלי נכנסו. ״אריק מצא לנו דירה מותק, לכי תארגני את הדברים שלך תכף נצא. תודה אריק״

אמא שלי אמרה ונתנה לאריק חיבוק.
הסתכלתי עליו, והוא עליי וידעתי שאנחנו חושבים אותו דבר. התגעגעתי להורים שלי,

אבל אריק, אני צריכה אותו.

הנהנתי ועליתי למעלה כדי לארגן כמה מהדברים שלי, הוא עלה אחריי.
דמעות התחילו לנזול מעיניי, אני אמורה לשנוא אותו.

אבל הוא פתאום חלק כל כך גדול מהחיים שלי.

הוא נעמד מולי, ניגב את הדמעות, נישק אותי בלחי והחזיק את פניי כדי שאסתכל לעיניו. ״זה יהיה רק לכמה ימים אהובה שלי, אני מבטיח״

הוא הניח בידי אייפון, ״זה יהיה כדי שנוכל לדבר בסדר?״ מלא זמן שלא החזקתי פלאפון או השתמשתי בו.

הנהנתי אליו וניסיתי לחייך, מסתכלת אל תוך עיניו. הוא הסתכל עליי ובחזרה וקירב את ראשו אליי.

השפתיים שלו הגיעו אל שפתיי, הן היו כל כך נעימות. כאילו אני מנשקת מלאך, נגיעה מאלוהים.

שמנו את כל הדברים במכונית, והתחלנו לנסוע. הבית לא כזה רחוק, 20 דקות מהבית של אריק בערך.
הוא לא כל כך גדול כי אנחנו רק שלושה אנשים, אז הוא מרגיש מאוד משפחתי.

הוא כבר מאובזר מאוד יפה אז רק היינו צריכים להוסיף את הדברים הקטנים שלנו.
כמה תמונות, כריות ואביזרים שמלווים אותנו כבר שנים.

שנכנסתי לחדר שלי, הוא היה נראה בול כמו החדר שלי בבית אריק, וידעתי שהוא עשה את זה במיוחד בשבילי, כדי שארגיש יותר בנוח.

הארון שלי כבר היה מלא בבגדים, בדיוק בסגנון שאריק אוהב שאני לובשת.
הכל בחדר הזה הוא בשבילי.

נכנסתי למקלחת כדי לשטוף ממני את היום הזה, התלבשתי בפיג׳מה האהובה על אריק, ובדקתי את הטלפון לפני שהלכתי לישון.

אריק לפני 5 שעות
״איך את בייבי?״

אריק לפני 3 שעות
״נתתי לך פלאפון כדי שתדברי איתי לאב, אל תעלמי״

אריק לפני חצי שעה
״תתקשרי אליי כשתראי את זה אהובה״

אוי, אחרי הרבה זמן בלי פלאפון כבר התרגלתי להיות בלי. אני מקווה שהוא לא כועס. התקשרתי אליו והוא ענה ישר

״היילי שלי, התגעגעתי אליך״ יכולתי לשמוע בקול שלו שהוא נרגע ושמח לשמוע אותי.
״גם אני״ כמעט ולחשתי, לא בטוחה אם אני רוצה שהוא ישמע.

אחרי שעה וחצי בערך שהיינו עסוקים בלצחוק ולדבר את השטויות שלנו, הוא אמר שמאוחר ושאני צריכה ללכת לישון. ״תשלחי לי הודעה ישר כשאת מתעוררת טוב בייבי?״

אמרנו לילה טוב וניתקנו, ואני התחלתי לנסות להירדם בלי הידיים שהיו מחבקות אותי כל לילה.
ורק כשהיינו מוכרחים להיפרד, הבנתי שאני לא יכולה בלעדיו.