You're mine

14

תהיתי איך בן אדם מגיע למצב שאין לו כסף, מה אומרים לילדים? איך הילדים מגיעים למצב שהם צריכים לעבוד בשביל שיהיה להם מה לאכול בערב?

אני חושבת שהכל משתנה כל כך מהר, רגע אחד אתה בצמרת האנשים העשירים במדינה, וברגע אחד אתה יכול לרדת למטה לאלו שלא מצליחים לסגור את החודש.

אני בטוחה שלהורים שלי הייתה תקופה כזו מתישהו, כמו שלכולם יש כנראה שהם הצליחו לצאת ממנה לפני שנולדתי.

אם כבר מדברים על זה שלכולם יש, אריק היה נראה מנותק במשך כל הזמן שהיינו שם.

מעניין אם משהו כזה קרה לו. לא לא זה לא יכול להיות, תראו אותו יש לו הכל, כל מה שהוא רוצה הוא משיג. גם אותי הוא השיג..

״היילי, היילי!״ פתאום שמעתי את אריק קורא לי, כנראה שהוא קרא לי כבר הרבה זמן. הסתכלתי סביב וראינו שאנחנו כבר בבית, בחדר שלו.

״מה?״ שאלתי, לא מבינה את פשר מבטו העצבני. ״למה אמרת לאיימי ואלכס שאנחנו בכלל לא זוג?!״ הוא הסתכל עליי במבט לא מבין.

״כי אנחנו לא זוג דאדי״ עם כמה ששנאתי את המילה הזו לא רציתי לקבל עונש וגם חשבתי שאולי המילה הזו תרגיע אותו קצת.

״אנחנו אולי לא זוג כרגע לאב, אבל את לא יודעת מה העתיד מתכנן״ הוא קרץ לי בזמן שנכנס לידי למיטה.

״למה אני ישנה פה היום דאדי?״ לא הבנתי למה אני פה מכיוון שיש לי ״חדר משלי״ בבית שלו.

״ככה החלטתי היילי, עכשיו שקט אני רוצה לישון״ הוא דרש ועצם את עיניו. ״עוד דבר קטן בייב, מחר אני רוצה שניסע לטייל״

מה לטייל עכשיו דביל, מי אוהב טיולים בכלל? אוי רק שלא יגיד שזה יהיה בטבע. גאד אני שונאת טיולים בטבע.

הגיע הבוקר, ואריק האפס פתח את הווילונות ככה שהשמש הפריעה לי לישון.

״היילי לאב קומי, צריך להתארגן, אנחנו נוסעים לקמפינג לארבעה ימים״ איך שהוא אמר ״אנחנו נוסעים לקמפינג״ קפצתי מהמיטה.

״מה לעזאזל אמרת עכשיו?!״ אני בטוחה שנראיתי כמו עגבנייה.

פרק קצר ודי מעפן אבל הוא הכרחי להמשך,
ותאמינו לי שבהמשך זה הולך ונהיה טוב.

לא הגעתן למטרה, אבל בכל זאת החלטתי להעלות פרק. אני לא אעשה מטרה לפרק הזה, אבל אני ממש אשמח שתצביעו ובעיקר תגיבו! אני רוצה לדעת מה אתן חושבות.
אוהבת את כולכן.