You're mine

27

הלילה עבר עליי נורא, זה היה הלילה הראשון, מאז שאריק התחיל לישון איתי, שהיו לי סיוטים. הוא חסר לי.

ההורים שלי ואני נסענו לאכול ארוחת בוקר בבית קפה קטן, דאגתי לקחת איתי את הפלאפון בשביל שאריק לא יכעס.

סיפרתי לו על הלילה שעברתי, והוא דאג להרגיע אותי ולהגיד שבקרוב נהיה ביחד שוב.

חיכינו לאוכל שלנו ובינתיים דיברנו בינינו, המשכנו להשלים פערים ולצחוק מהבדיחות שלנו כמו משפחה רגילה.

האוכל הגיע והמלצר שהביא אותו היה מארק, פאק.
קפאתי, לא האמנתי שאני אצטרך לראות אותו שוב.
הוא זיהה אותי, ראיתי את זה על הפנים שלו.

חיוך קטן צץ על פניו, וכשהוא שם את האוכל על השולחן הוא דאג לחכך את ידו בידי.
רק כשהוא הלך הצלחתי לנשום שוב כמו שצריך.

לא כתבתי לאריק שהוא כאן, פחדתי שהוא יבוא וישתגע עליו כמו בפעם הקודמת. לא רציתי שההורים שלי יראו את זה.

אבל הייתי כל כך שמחה אם הוא יכל להיות פה עכשיו.

כשיצאנו מהמסעדה, ההורים שלי הלכו לפני ואני הייתי מאחורה. מארק התקרב אליי ולחש לי באוזן ״אני יודע שלא הייתי בסדר היילי, ואני מבקש סליחה״ גלגלתי עיניים ״אבל אריק לא בשבילך, הוא מסוכן״

התעלמתי והמשכתי ללכת. אני לא יודעת אם מארק אומר את האמת או לא, איך אריק יכול להיות מסוכן? מה הוא כבר עושה? אולי אני צריכה לעזוב?

חזרנו לדירה שלנו, ועשינו מרתון סרטים. אריק כתב לי הודעות, הרבה הודעות, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי למצב של לענות לו. מה שמארק אמר עוד מהדהד לי בראש.

בסביבות תשע עליתי להתקלח, וכשסיימתי, התקשרתי אליו ״לאב״ שמעתי הקלה בקולו ״אל תגרמי לי להעניש אותך על זה שאת לא עונה לי להודעות״

צחקקתי וביקשתי סליחה. החלטתי לספר לו על מארק ולשמוע מה יש לו להגיד ״היית צריכה לשלוח לי הודעה בייבי, הייתי בא ושומר עלייך מהאפס״

״הוא לא עשה לי כלום, אבל כן פחדתי קצת. למה הוא מתכוון במסוכן דאדי?״ הוא נאנח, נשמע שלא נוח לו לדבר על זה

״במה אתה עובד?״ השאלה הזו תמיד עניינה אותי, יש לו כסף, והרבה, אבל זה לא נראה שהוא עובד אף פעם. ״אני אבוא לקחת אותך מחר ונדבר על הכל, מבטיח יפה שלי״

חייכתי, ואיכשהו נרגעתי. אולי מארק סתם אמר ״התגעגעתי אליך״ נפלט לי, אבל זה נכון. באמת התגעגעתי אליו.

וכך המשכנו לשיחה אל תוך הלילה, ואני, מתרגשת מהעובדה שמחר אראה אותו.