אהבה טהורה

פרק 1❤

*נקודת מבט- ליב*

התעוררתי בבוקר עוד לפני השעון המעורר, וזה לא קורה אף פעם.
אני כל כך מתרגשת לקראת יום הלימודים הראשון שלי בחיים...כך החיים שלי למדתי בבית בגלל שאח שלי וההורים שלי שהסכימו איתו לא הסכימו לי ללכת לביצפר בגלל שהם פחדו שאני אפגע שם, מה אני בובת חרסינה שעשויה להישבר בכל רגע!?
"בוקר טוב עולםם" צרחתי בכל רחבי הבית בכוונה כדי שלירון יתעורר
"דיייי תני לישון" לירון צעק לי בחזרה
"רק עוד קצת" צעקתי והתחלתי להתארגן.
לבשתי חולצת בטן לבנה שכתוב אליה בשחור אדידס וטייץ שחור ארוך ואולסטאר לבנות, סירקתי את השיער ושמתי מסקרה וקצת אודם. אני לא אוהבת להתאפר הרבה כי בסופו של דבר היופי הטבעי זה מה שאנחנו.
אחרי שגמרתי להתארגן הלכתי לחדר של לירון שכמובן עדיין ישן והתקדמתי לעבר האוזן שלו וכשהפה שלי עמד סנטימטר מהאוזן שלו התחלתי לצרוח כמו שלא צרחתי בחיים שלי...ויש לי קול מעוד חזק.
"כוסעמק ערסס זה כאבבב" הוא צרח עלי ובאותו הזמן שפשף את האוזן שלו עם היד כדי להפיג קצת את הכאב.
"סליחה" אמרתי בשקט ובמבט עצוב...אני לא אוהבת שצועקים עלי, זה מזכיר לי את ראם

**פלאשבק (כשליב היתה בת 15)***

*שיחה עם לירון*
"הלו לירון מה קורה?" אמרתי
"איפה את?" לירון שאל קצת מודאג
"אצל רוני" אמרתי
"עוד רבע שעה אני בא לאסוף אותך" אמר והדאגה התפוגגה מקולו
"לא זה בסדר אני אלך ברגל זה חמש דקות הליכה" אמרתי
"טוב אבל תחזרי מהר" אמר
"טוב ביי קופיף" אמרתי בציחקוק
"ביי סיס" אמר מגחך
*נגמר השיחה*

"רוני אני צריכה ללכת..ביי סיס"אמרתי
"ביי סיס" רוני אמרה והלכתי

הלכתי ברחוב והיה חשוך מאוד כאילו מישהו כיבה את הירח והכוכבים ואת כל המנורות ברחוב, לפתע שמעתי צליל של מישהו הולך מאחורי התסתובבתי וראיתי אותו, הוא היה בערך בן 20 היה לו שיער שחור כפחם ועיניים כחולות כמו הים, הוא היה חתיך הורס כאילו הוציאו אותו מקטולוג אופנה ושמו אותו פה לידי.
"את בוהה" אמר והסמקתי
"אממ סלי...חה" אמרתי בגמגום ובפחד
"את לא צריכה לפחד ממני" אמר והתחיל ללכת לכיווני, הייתי משותקת מפחד, לא הצלחתי לזוז מילימטר, בקושי לנשום הצלחתי.
"מה יפה כמוך עושה פה ברחוב שעה מאוחרת כזאת" אמר וחיוך זדוני התפשט על פניו
"אני צריכה ללכת" אמרתי בעודי מתעשטת על עצמי אבל עדיין מפוחדת ממנו.
"עוד לא יקירתי" אמר "ומה שמך?"
"ליב" אמרתי בעודי משפילה מבט מרוב פחד
"ליב, איזה שם יפה זה" אמר "ולי קוראים ראם" אמר
"אממ...אני צריכה ללכת" אמרתי בשקט אבל לא מספיק כדי שהוא לא ישמע אותי
"לא כרגע, קודם כל בואי איתי" אמר והתקרב אלי עד שהיה במרחק קיסם ממני, הייתי בטוחה שהוא ינשק אותי למרות שממש לא רציתי...אבל במקום זה הוא תפס לי את היד והתחיל ללכת לקניון הפתוח שנמצא במרחק שתי שניות מהמקום בו היינו
"אתה מכאיב לי" אמרתי בעודי מסתכלת על היד שהוא מחזיק בה אותי
"זאת הכוונה בובה, הקרוב את תתגעגעי חכאב של היד שלך" אמר והתקדם מלפני בעודו מושך את ידי כדי שאתקדם מהר יותר, הגענו למצב שהוא מלפני מחזיק בידי ומושך אותי ואני מאחוריו מנסה לעצור אותו מלהתקדם מהר יותר
פתאום נזכרתי שיש לי טלפון..איזה גאונה אני למה לא נזכרתי קודם..ישר לקחתי אותו עם ידי הפנויה וכתבתי ללירון שלוקחים אותי לקניון הפתוח ושיבוא הכי מהר שהוא יכול. למזלי ראיתי שהוא מחובר ושהוא קרא את ההודעה.
'אני בדרך' כתב ונרגעתי.