אהבה טהורה

פרק 16❤

*נקודת מבט ליב, יום אחרי שנחטפה*

"ארוחת בוקר" מישהו צעק וזה לא היה הקול של לירון
"מה..מה" מילמלתי מנסה לחשוב שזה חלום ואף אחד לא צעק ארוחת בוקר או משהו דומה...
"ארוחת בוקר וזה פעם אחרונה שאני אומר" הקול המוזר אמר ואז כבר הבנתי שזה לא חלום, פתחתי עיניים וראיתי חדר מהמם אבל זה היה חדר שבחיים לא ראיתי, חדר לא שלי ואז קלטתי שאני גם לובשת בגדים שלא שלי...
"מה זה מה הולך פה?!" שאלתי בבהלה והתיישבתי על המיטה ערה לחלוטיין מחפשת את הקול שהעיר אותי
"היי ליב" הוא אמר והסתכלתי מאחורי ואז ראיתי אותו, הוא עמד בכניסה והוא היה חתיך ברמות, היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות, הגוף שלו היה די שרירי אבל לא ממש, הוא היה לבוש שחורים והיה לו אקדח, זה די הרתיע אותי
"מי אתה?!" שאלתי מתעשתת על עצמי
"אני ליאם" הוא אמר בביטחון עצמי ופנים רציניות
"ומה קורה פה, מה אני פה ומה אתה רוצה ממני ולמה אני לא בחדר שלי ומזה המקום הזה ולמה אני לבושה בבגדים האלו?" שאלתי בפחד ובכעס
"וואו כמה שאלות, את היית נראית כמו מלאך עד שפתחת את הפה" הוא אמר ולא יודעת למה אבל ממש נעלבתי "את פה כי זה מה שהבוס אמר ואת תשארי פה את שהבוס יחליט ואם שאלת מזה המקום הזה אז זה הבית החדש שלך" הוא אמר " ודרך אגב ארוחת בוקר עוד רבע שעה אז יש לך רבע שעה לעלות על בגדי הארוחת בוקר שלך ולבוא למטבח" הוא אמר
"בגדי המה שלי?" שאלתי לא מבינה כלום "למה שאני אתלבש בבגדי הבוקר שלי ולמה שאני ארד לאכול במקום שאני לא מכירה אם אנשים שאני לא מכירה " אמרתי עם דמעות בעיניים "איפה אח שלי?" שאלתי בלחש והדמעות לא איחרו לבוא
"לא פה" הוא אמר במבט קשוח ויצא מהחדר..
מה הולך פה?! מי אלה האנשים האלה ומה הם רוצים ממני..ואיפה לירון?! אוף אני כלכך צריכה אותו עכשיו..

"רגע" אמרתי לאחר שמישהו דפק בדלת של החדר שלי, נראה לי שזה היה ליאם
"ליב מחכים לך" הוא אמר בנוקשות אבל הקול שלא היה קצת יותר רך..
"אני באה" אמרתי בלי ברירה וחסרת אונים ויצאתי המחדר
"וואו אלה הבגדי בוקר שהביאו לך?!, בדרך כלל הבוס לא מביא לאסירים שלו בגדים יפים כל כך או יקרים כל כך.." הוא אמר והסתכל עלי, הרגשתי כל כך חשופה, כאילו אני ספר שהוא קורא עכשיו...משכתי בכתפיי ואז הוא הסיר את המבט שלו ממני...
"מכאן" הוא אמר מוביל אותי ללא נודע

"וואו" אמרתי מסתכלת על החדר אוכל הענק.. זה נראה פשוט מושלם..
בחדר אוכל עמד שולחן ארוך ארוך ועל התקרה שמעליו היו נברשות ענקיות ויפות בצבע לבן ושקוף..על הקירות היו ציורים ועוד מנורות וגם כל מיני מדפים עם פסלים עליהם..
"שמח שאהבת" הגיחה משום מקום מישהי גבוהה ויפה וחטובה, היא היתה נראית כמו מישהי בשנות עשרים וחמש לחייה..
היא חייכה חיוך מתוק למדי והיה לה ריח של תותים..
"שלום קוראים לי מורן" היא אמרה בחיוך לבבי
"היי" אמרתי מנסה לכבוש חיוך קטן..למרות שאני לא יודעת למה אבל האישה הזאת השכיחה ממני את כל הפחד והעצב שהיו לי..
"את בטח שואלת מי לעזאזל האנשים המוזרים האלה שחטפו אותך ועכשיו הם מתנהגים אלייך כאילו את המלכה שלהם..מה עובר להם בראש..נכון?! אז אם כן אני יעזור לך להבין יותר טוב את פני הדברים, אבל קודם כל בואו נאכל...ליאם?!" היא אמרה ופנתה לליאם שהיה לידי
"כן גבירתי?!" הוא שאל בחיוך אבל עדיין נוקשה
"הבוס אמר שהוא לא יוכל לבוא לארוחת בוקר, אז שנאכל בלעדיו.." היא אמרה
"כן גבירתי... בואו אחריי" הוא אמר והתחיל ללכת לאורך השולחן עד שמצאנו את המקומות שלנו, התיישבנו ואז מישהי שאני די חושבת שהיא המשרתת הביא לנו את האוכל, זה היה פנקייק וזה היה נראה כל כך טוב...והייתי כל כך רעבה...ישר טרפתי את הפנקייק ולא השארתי כלום בצלחת..
"וואי את היית רעבה"...האישה הזאת אמרה לי באמצע הביס האחרון שלי..לא ממש יכלתי לדבר אז רק הנהנתי עם הראש...
"אוקיי עכשיו אחרי שגמרנו לאכול בואי נדבר על כל זה ועל למה את כאן ומי אני .." האישה הזאת אמרה
"אז לי קוראים מורן כמו שאמרתי לך מקודם.. ואני מנהלת משק הבית של הבוס...אני אחראית על התשלומים של הבית ועל כל העסקת עובדים בבית הזה....יש לבוס עוד עובדים שהם לא קשורים לבית הזה ואני לא אחראית עליהם....ליאם הוא האחראי על ההבטחה ועל המאבטחים שלא קשורים לבית...שהבוס מביא ממקומות אחרים והוא לא ממש מספר לי בשביל מה הם פה...וגם ליאם לא מספר לי.." היא אמרה ועשתה פרצוף לליאם שישב לידה בשולחן האוכל..
"אוקיי..ומה אני קשורה לכל זה?!" שאלתי עם המעט ביטחון שיש לי..
"אז את כאן כי הבוס רוצה ממך משהו...לי הוא אמר להגיד לך שהוא קרוב משפחה שלך...יותר נכון אח שלך.." היא מארה והייתי בשוק אבל גם לא הבנתי
"מה זאת אומרת אח שלי..אין סיכוי שלירון היה עושה את זה"..אמרתי והסתכלתי והצבעתי על הבית הענק הזה עם המשרתים והמאבטחים והכל...
"אה לא סיפרו לך" היא אמרה במוזרות
"מה לא סיפרו לי " שאלתי בבהלה ובפחד ובשוק
"שיש לך עוד אח" מורן אמרה כאילו כלום..
"מה..אני לא מרגישה טוב..אני יכולה ללכת לחדר" אמרתי בשוק..באמת לא הרגשתי טוב...כל זה יותר מדי בשבילי
"כן בטח..אבל בשעה שתיים את צריכה להיות בחדר אוכל...ליאם יקח אותך לחדר שלך וישמור עליו מבחוץ...אם את רוצה בשירותים בחדר שלך יש ארון תרופות.." היא אמרה "אני חייבת ללכת..נתראה אחר כך" היא אמרה והלכה

הרגדתי רע..בחיים אל הרגשתי ככה..זה היהת הרגשה מוזרה כזאת..כל החיים שלי חייתי בשקר גדול...ואני אפילו לא יודעת מי שיקר לי...ויש לי עוד אח...איך זה יכול להיות...ההורים שלי בחיים לא היו מוסרים את הבן שלהם..אם הם בכלח יודעים שיש לם אחד כזה....אמי ממש מקווה שזה חלום ושעוד מעט לירון יעיר אותי ויגיד לי שהגיע הזמן ללכת לבית הספר...
*דפיקה בדלת*
מי שם? שאלתי מתעוררת ממחשבותי
"השעה אחד וחצי" הקול אמר וכבר הבנתי שזה ליאם.. "יש לך עוד חצי שעה עד שאת צריכה להיות למטה...תתלבשי בבגדים שכתוב לידם שהם לריכה על סוסים..כי אנחנו הולכים לרכוב על סוסים..אני מציע לך להתחיל להתארגן..אסור לך לאחר" הוא אמר
"כן המפקד" מלמלתי והלכתי לישון

"ליב היום בשעה שמונה תיהיה הארוחת ערב עם הבוס...תתלבשי בבגדי ערב מכובדים, בשעה שבע תבוא אלייך משרתת והיא תסביר לך איך את צריכה להתנהג לבוס.." הוא אמר...גמרנו עכשיו לרכוב אז אנחנו בדרך להחזיר את הסוסים...מורן גם הצטרפה לרכיבה אבל עזבה אותנו במאצע כי היה לה משהו חשוב לעשות...
"ליאם יש לי שאלה" עצרתי והסתכלי עליו
"מה" הוא אמר בפרצוף רציני כהרגלו
"אתה חושב שאני אראה את אח שלי שוב..כי אני ממש מתגעגעת אליו" אמרתי ונפלה לי דמעה
"א..אני לא יודע" הוא אמר קצת מגמגם
"טוב" אמרתי בעצב, ניגבתי את הדמעה שנפלה והתקדמתי, אחרי איזה צעד אחד ליאם תפס אותי סובב אותי ונישק אותי.. זה היה מושלם ופתאום באמת הרגשתי עליו משהו...
הנשיקה היתה סוערת..היא לקחה בערך חמש דקות אבל לא היה לי אכפת...אני אוהבת את ליאם
"אממ" מלמלתי בחיוך שלא הצלחתי להוריד
"עכשיו אנחנו צריכים לשכוח שזה קרה...אסור שזה יקרה וזה היה דחף של רגע."..הוא אמר בפרצוף רציני
"מה לשכוח שזה קרה....זה קרה...ואני לא מאמינה עליך..בנשיקה התחלתי להרגיש
אליך משהו ואתה סתם זורק את כל זה לפח?!?!" אמרתי בצעקה ואז השפלתי את המבט מתביישת במה שאמרתי..וגם לא ממש הבנתי מאיפה הצלחתי להוציא את זה...כנראה יש צד בי שאני לא מכירה...
"לא משנה" אמרתי והשפלתי מבט והמשכתי ללכת
"לא, את צודקת.."הוא אמר ונעצרתי והסתובבתי אליו
"זה לא יפה מצידי כי גל אני מרגיש כלפייך משהו...את ממש מעצבנת וילדה טובה של אמא וכל הזמן שואלת שאלות ומנג׳סת וחופרת ותאמת זה ממש נמאס" הוא אמר
"אוקיי.." מלמלתי נעלבת..
"אבל את מקסימה ויש לך משהו שאי אפשר לעמוד בפנייו..ואת צודקת אי אפשר לזרוק את זה לפח..." הוא אמר מתקרב אליי ונותן לי עוד נשיקה גדולה ומלאת תשוקה ואהבה
"אז מה עושים הלאה..?" שאלתי אותו שגמרנו להתנשק
"בורחים" הוא אמר בביטחון
"בורחים?" אמרתי ושאלתי
"בורחים" הוא אמר בביטחון "כי בחיים לא ירשו לנו להיות ביחד...ברגע שהבוס ישמע שיתנשקנו הוא יהרוג אותי ואני רציני" הוא אמר
"לי אין בעיה לברוח..זה לא שבחרתי להגיע למקום הזה" אמרתי משפילה מבט
"היי" הוא אמר מרים לי את הראש "הכל יהיה בסדר ואני מבטיח לך שאת תראי את אחיך..ואנחנו נברח והכל יהיה בסדר" הוא אמר מנשק לי את הלחי
"אוקיי" אמרתי נאנחת..חיים רק פעם אחת...

*****אז הייי לכולםם...אני יודעת שמלא זמן לא התכתבתי אבל בגלל שעברתי מהעבודה של ההורים שלי לחול לארבע שנים אז יש לנו עכשיו חופש של חודש אז אני יהיה יותר מחוברת...
מקווה שנהנתם....❤❤❤
אל תשכחו להעלות גבות ולתת לייק ולשתף..
עשיתי לכם פרק יותר ארוך מהרגיל..❤❤
ובתמונה כתבתי את המשפחה של ליב ולירון וסהר למי שלא הבין מהפרק הקודם...
אוהבתתת❤❤❤❤