אהבה טהורה

פרק 9❤

*נקודת מבט- דניאל*

***מדבר בטלפון עם סתם חבר******

"אחי יש לי ממתינה, ביי אחי" אמרתי לתום ונתקתי, ראיתי מי הממתין/ה וראיתי שזו רוני
"הלו קופיפה מה קורה?!" שאלתי אותה
"דניאל ליב התעלפה והיא ואני באמבולנס בדרך לבית החולים, בוא עכשיו" היא אמרה וישר התחלטתי להילחץ
"מה?! למה היא לעזאזל היא התעלפה??" שאלתי וכבר התחלתי להילחץ "ולמה לקחו אותה לבית החולים?" שאלתי
"אני לא יודעת למה היא התעלפה אבל פשוט באמצע שהלכנו היא התעלפה ולקחו אותה לבית חולים כי היא עדיין לא יתעוררה והמקרה קרה לפני רבע שעה." היא אמרה והרגשתי שעוד שניה אני מתעלף כי בדרך כלל אחרי כמה דקות מתעוררים מההתעלפות ורבע שעה זה כבר מוגזם, ישר לקחתי קצת כסף מפתחות לאוטו ולבית ואת הטלפונים שלי ורצתי לכיוון האוטו שלי ונסעתי לבית החולים.

"איזה חדר אתם?" שאלתי את רוני כשהגעתי לבית החולים (שאל אותה בטלפון...הערת הכותבת)
"542" היא ענתה, ניתקתי וישר הלכתי לחדר הזה.
כשהגעתי ראיתי את לירון ורוני מחכים בחוץ
"אחי תודה שהגעת" לירון אמר מתקדם לעברי.
"בכיף אחי, מה שלום ליב?" שאלתי לחוץ ומודאג
"אמרו לי שליב היתה בסכנה אבל היא כבר לא, תכף רופא אמור לבוא ולהסביר מה קרה לה" הוא אמר, הנהנתי והלכתי לכיוון רוני
"קטנה איך את?" שאלתי אותה
"יותר טוב" היא אמרה בחיוך עצוב, הילדה הזאת כזאת מלאכית
"הכל יהיה בסדר" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה בלחי וחיבקתי אותה
"תודה" היא אמרה באמצע החיבוק
"על מה?" שאלתי
"על זה שאתה תמיד פה לצידי" היא אמרה והתנתקה מהחיבוק
"אויש כמה שאני אוהב אותך" אמרתי לה והדבקתי עוד נשיקה בלחי
"אתם המשפחה של ליב?" אמר רופא שיצא מהחדר של ליב
"כן" לירון אמר
"מי אתה בשבילה?" הרופא שאל
"אח שלה" לירון אמר והרופא התחיל לדבר
"אש ככה כפי שאתם יודעים ליב התעלפה, היא קיבלה התקף חרדה ממשהו או ממישהו שהיא ראתה וזה עורר בה פחד ואימה והיא התחילה להפסיק לנשום כי היא כנראה שכחה איך ואז היא התעלפה, זה התקף חרדה וזה מה שקרה לה, ליב במקרה חוותה לאחרונה פחד?" הרופא שאל
"אממ כן" לירון אמר
"טוב אז כנראה שאו שליב נזכרה בדבר הזה או שהיא ראה אותו ואז זה גרם לה להתעלף, היא היתה למשך חצי שעה בערך בסכנה אבל היא כבר לא בסכנה אבל היא מורדמת ועוד כמה שעות היא תתעורר ועוד יומים היא תוכל להתשחרר אבל יקבע לה פגישה פעמיים בשבוע אצל פסיכולוגית שתעזור לה להתמודד עם ההתקפי חרדה" הוא אמר ולירון הנהן ואני הייתי קצת בשוק ממה שהרופא אמר
"בוא אתה צריך לחתום על כמה תפסי שחרור בשביל ליב" הרופה אמר ללירון
"סבבה" לירון אמר ושניהם הלכו
"אני הולכת לקנות לי מיץ בקפיטריה למטה, רוצה משהו?" רוני שאלה
"לא תודה" אמרתי והיא הנהנה והלכה.
אז נשארתי לבד, אני והמחשבות שלי, מעניין עם הרופא התכוון לראם כשאמר היא נזכרה או ראתה מישהו שגרם לה לפחד ולהתקף חרדה.
"אתה קרוב לליב?" שאלה אותי רופאה דיצאה מהחדר של ליב
"כן" אמרתי
"טוב אז אפשר להתחיל להיכנס אליה" היא אמרה והנהנתי, ואז היא הלכה.
רציתי לחכות ללירון ושהוא יכנס קודם כי הוא אח שלה אבל הוא עדיין לא הגיע אז החלטתי להיכנס עכשיו, הלכתי לכיוון החדר שלה ועמדתי מול הדלת, נכנסתי ואז ראיתי אותה, ראיתי את הנסיכה הקטנה שלי, ראיתי את ליב, היא ישנה או הורדמה וחיברו לה משהו כזה שעוזר לה לנשום ועוד משהו שמודד לה דופק וכל מיני דברים כאלה.
ליב נראתה כל כל שלווה כאילו טוב לה עכשיו, אבל אני והיא יודעים שזה ההפך מזה, שהיא לחוצה ומפוחדת ושרע לה, ואני אדאג שהרגשות האלו יפסיקו...

*****
פרק קצר ופחות מענייןןןן
ופיצוי אני אכתוב או מחר עוד פרק או ביום שבת❤
אוהבתתתת❤❤❤