פרק 4 | מפלצת קטנה

1.4K 83 27
                                    

"אמרת אבל לישון." קיונגסו אמר לו בתמימות. "שיקרתי." ג'ונגין אמר לו עם חיוך כשהוריד את חולצתו במהירות. "א.. אני עוד לא מוכן." קיונגסו עצר אותו לרגע.

"אתה יודע שאני ראיתי אותך במצב הזה מיליון פעם, נכון?" ג'ונגין שאל אותו. "אה.. נכון." הוא מלמל לעצמו בזמן שג'ונגין מוריד את בגדיו. "התגעגעתי אלייך." הוא אמר לו כשעצר שניה את מעשיו וקיונגסו חייך ונשק לשפתיו בלהיטות.

הם המשיכו להוריד את בגדיהם וג'ונגין סיבב את קיונגסו בעדינות על המיטה, ככה שהוא שוכב על הבטן וג'ונגין מעליו, מרפרף עם שפתיו על צווארו,

גורם לגניחה שקטה ומענגת של קיונגסו לצאת מפיו. הוא החזיק את שני פלחי ישבנו, מוציא מהשידה שליד המיטה שלו חומר סיכה, שלא יכאב לו ומורח לו את זה בין ישבנו. "אני נכנס." הוא הודיע לו ונכנס אל גופו במכה אחת.

"ג'ונגין!" קיונגסו גנח בקולניות כשג'ונגין המשיך לנוע בתוכו, מגביר את הקצב מרגע לרגע. "התגעגעתי לקול הזה." ג'ונגין אמר כשהמשיך לנוע בתוך קיונגסו, מנשק את שפתיו בתשוקה.

"אה!" גניחת כאב יצאה מפיו של קיונגסו.
"מ.. מצטער! הכאבתי לך?" ג'ונגין עצר את מעשיו ושאל אותו מהר. "ל.. לא, קצת, ז.. זה בסדר." הוא גימגם. "בטוח?" ג'ונגין שאל אותו במהירות. "בטוח, בטוח." הוא ענה לו.

ג'ונגין החל לנוע שוב, בהתחלה באיטיות ולאחר כמה דקות הגביר את הקצב שלו.
"אה, ג'ונגין." קיונגסו גנח בקול רם כשג'ונגין פגע בנקודה רגישה שלו וג'ונגין חייך למשמע קולו.

"את מי אתה הכי אוהב?" הוא שאל אותו כשפגע בעוד נקודה רגישה שלו. "אותך!" קיונגסו ענה לו בגניחה מענגת. "אתה תקשיב רק לי?" הוא שאל אותו בנהמה כשהוא כבר בסיום שלו. "אה, כן!" קיונגסו ענה לו בשנית ושניהם גמרו.

ג'ונגין נפל על המיטה לצידו של קיונגסו, מחייך אליו וקיונגסו התקדם אליו וחיבק אותו.
"גם אני התגעגעתי אלייך." הוא אמר לו ולאחר כמה דקות שניהם נרדמו מחובקים.

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, איך זה שג'ונגין יכול לישון? הוא ערפד. אז מה שלא ידעתם, זה שג'ונגין ערפד חצוי. זאת אומרת שהוא חצי ערפד וחצי בן אדם. אביו ערפד ואימו חצויה גם כן, אביה היה ערפד ואמא שלה הייתה אנושית.

הבוקר הגיע וג'ונגין התעורר מלפני קיונגסו.
מביט בפניו החלקות, בשיערו החום, בשפתיו המלאות בשר, באפו הקטן.
הוא רכן מעליו, כמובן שהשמיכה עליהם, והחל לנשק את שפתיו, נושך אותן מעט בכדי שיתעורר.

קיונגסו המשיך לעצום את עיניו ושלח את ידיו אל הלחיים של ג'ונגין, מחזיק אותן, ונושק לשפתיו הרכות. "אתה ער?" ג'ונגין שאל אותו.
"כן..." קיונגסו ענה לו בקול טיפה עצוב ופתח את עיניו. "מה קרה?" הוא שאל אותו.

"אתה לא היום במשרד כל היום, ולא רק שאני אהיה לבד, אני גם לא אראה אותך." קיונגסו ענה לו. "בייבו, מחר אתה תראה אותי." הוא אמר לו והוא הנהן בראשו בעייפות.

נשימה עמוקה (Boy×Boy)Where stories live. Discover now