Always Love You (M×M)

תעתוע- חלק ראשון 1/3

שימו ♥: העולם שבו מתחרש הסיפור הינו שונה מהסדרת ספרים.

קרדיט לרעיון הראשי ולרעיוניות נוספים: לטופז ❤

תעתוע

חלק ראשון:

"שתית דם אנושי, ערפד מלוכלך" הקול של גבר נשמע בבירור בעוד קולו של האדם השני לא עלה על לחישות דקות. הייתי חייב לשמוע, ידיי נעו מעליהם יודעות כבר את הלחש שעמדתי להטיל, הקול הגיע לאוזניי ברור הפעם, מילים שנבנו למשפט, הלחש שהטלתי עבד.
"אני ערפד חדש, תרחם עליי אדוני, בבקשה, לא התכוונתי" צעדתי בעדינות קדימה נזהרתי שלא ישמעו את רעש הצעדים ושלא ייחשף מקומי. לעיניי נגלו הדוברים. אחד היה חיוור עור גבו היה צמוד לקיר ומעליו התנשא גבר לבוש בגדים שחורים, הוא עמד קרוב ולא נתן לו את האפשרות להתחמק.
למותניו הייתה חגורה מעט רופפת ומנעלו בצבצה סכין קטנה, לרגלו היו קשורות רצועות עבות שהחזיקו בהם נדן עם פגיונות.
"אתה לא ריחמת עליה, הרגת אותה מבלי למצמץ" הוא השיב קולו הכיל את הכעס שהוא הרגיש, את העצב על חיים שנלקחו בטרם עת. הוא הניף את החרב שבידו, היא נכנסה לחזהו של הערפד, כל הדרך פנימה. יללה קטנה נשמעה לפני שהשקט שרר שוב, הוא נשרף, ריח האפר הגיע לאפי לא נשאר סימן לקרב שהתרחש מול עיני.

"אלק, סיימת? בוא נעוף מכאן" שמעתי קריאה קצרת רוח, קולה של בחורה שהופנה אליו.
אלק זה היה שמו של הצייד. הוא הסתובב ויכולתי לראות לרגע את עיניו, גם עם המרחק יכולתי לראות היטב את צבע עיניו הכחול העז, שהעיד על אישיות אמיצה וחסרת מעצורים.
הוא צייד! נראה שאולי כן אוכל למצוא כאן נחמה וכפרה, אם אצליח לחדור אל הציידים האלו, אלק היה נראה הדלת שלי פנימה.
הבטתי בו שהוא עקב אחרי הנערה עם השיער הארוך, החרב הארוכה שבידו נכנסה לתוך נדן בחגורתו שלו, זה הסווה היטב עד שכמעט לא נראה.
אלק, זה השם של הצייד הזה, לא יצא לי להיתקל לעיתים קרובות עם ציידים, במיוחד לא עם כאלו שלא ידעו שהייתי בסביבה. הייתי חייב לעקוב אחריו, אחריהם. אולי חלק מהשאלות שלי יקבלו מענה. הם הלכו במהירות כמעט רצו וניסיתי לא לאבד אותם, עקבתי אחריהם בסמטאות החשוכות שכמעט אף אחד לא עבר שם. לא האמנתי שמקומות כאלו קיימים, בעוד שניסיתי להסתתר מעין כל. הם צעדו בקצב ובשקט, אלק היה כמה צעדים לפני הבחורה שהלכה אחריו, הם לא נראו בולטים במיוחד גם לא ברחובות ניו יורק הסואנים. יכול שהם הטילו על עצמם סוג של קסם על מנת לא להתבלט.

פלאפון צלצל וקפצתי במקומי בבהלה לאתר את הפלאפון שלי, לשמחתי הרבה זה לא היה זה שצלצל אלא הפלאפון של הבחורה, היא עצרה במקומה והחלה לשוחח. אבל אלק אפילו לא שם לב שהיא עצרה ותשומת ליבה מופנית למשהו אחר, הוא המשיך ללכת והתחמקתי מעיניה של הבחורה והמשכתי במעקב המאולתר שלי.
לקחתי סיכון בכל מקרה שהחלטתי לעקוב אחריו, אם התחלתי, עליי לפחות לסיים, להגיע עם תוצאות כלשהם בידי. משהו הרגיש לי לא בסדר, ידעתי בוודאות שמשהו לא נכון, תחושה כזו, זה היה הרבה יותר מזה. משהו קרוב כמעט שאפשר לחוש, שאפשר לראות אם מסתכלים לכיוון הנכון.
לא טעיתי מעל ראשו של אלק היה מן כלוב שאיים ליפול אליו בעניין של השיניות הקרובות, הוא לא שם לב לחוט השקוף שלפני רגליו, הוא עמד לדרוך עליו בקרוב.
זה היה קשור היטב, בין הבניינים חוטים נטלו על מנת לוודא שהכול אכן במקומו, ראיתי אותם מרחוק עמדו על הגג, שני אנשים שונים, ערפדים אם נדייק, חיוכם חשף נבים מחודדים, הם הכינו מלכודת.