Always Love You (M×M)

שמש חורפית

שמש חורפית
"אלק?" מגנוס מביט מופתע בבחור עם השיער הפרוע והעיניים הכחולות שמחזיר לו במבט אטום וריק  הוא עומד בכניסה לביתו. אלק כורך את ידיו סביב גופו ומשפשף אותם על זרועותיו, מנסה לחמם את עצמו, הקור היה חודר עצמות ואלק לבוש בטי שירט קצר ומכנס ארוך. מגנוס מביט באלק בחמלה ואומר "השעה 1 בלילה" - המובן מאליו. אלק דוחף אותו מעט  מפנה את הדרך שמולו ונכנס פנימה, הוא צועד כמכיר את הבית היטב ויודע שמגנוס מאחוריו. לאחר שהוא נכנס פנימה הוא מסתובב לעברו של מגנוס שעדיין נטוע במקומו ומשיב "אני יודע, חזרנו לפני חצי שעה ממשימה, ולא יכולתי לישון לבד".
מגנוס סוגר את הדלת וצועד לעברו של אלק שרועד לגמרי, הוא לא אומר דבר אלא מתקרב אליו ומושך את אלק קרוב יותר,  הוא כורך סביבו את זרועותיו, לחמם אותו מעט, הוא משפשף את ידיו על זרועותיו של אלק ומלמל בדאגה "אתה ממש קפוא".
"תאשים את המזג אוויר" אלק משיב בדכדוך מועט ונושף בהקלה שחום גופו מתחיל לעלות, הוא פונה לחדרו של מגנוס כאילו הבית שלו. מגנוס לא יכול שלא לחייך בעקבותיו של אלק, הוא צועד אחריו מבלי להרעיש. אלק חולץ את נעליו, מנסה להיפטר מהם במהירות ומתחפר מתחת לשמיכות החמימות. חיוך לבבי עולה על שפתיו של מגנוס, הוא לעולם לא יתנגד שאלק יהיה כאן. מגנוס נשכב לצידו של אלק, הוא שוכב על צידו ומניח את ידו על כתפו של אלק ובכך גורם לו להביט בו בחזרה.
"היה לך יום ארוך? לא התקשרת או הגעת לבקר" מגנוס שואל, אין כעס בשאלתו רק הבנה וקבלה, אלק מתקרב למגנוס ואוחז בידו, הוא משפיל מעט את עיניו שמבט של התנצלות בהם, הוא שכח לגמרי, הוא היה כל כך עמוס שהוא שכח להתקשר או אפילו לשלוח הודעה. עכשיו החוסר שהוא הרגיש נראה ברור יותר ומובן יותר. הוא מתנצל בפניו של מגנוס. מגנוס אוחז בידו אחת בידו של אלק ובידו השנייה אוחז בפניו "אני שמח שבאת למרות השעה המאוחרת" הוא אומר בנחמה, חיוך מתוק מופיע.
החיוך של אלק מאושר מכך שמגנוס לא כועס אליו, אלא גורם לו להרגיש טוב יותר בדיוק כפי שהוא עושה תמיד. הוא כורך את זרועותיו סביב מגנוס ומושך אותו אליו ,מניח לעיניו להיעצם בזמן שמקרב את שפתיו לאלו המוכרות של מגנוס. הנשיקה הייתה רכה, עמוקה וארוכה, כזו שלוקחים את הזמן על מנת להתענג עליה. שפתיהם נוגעות קלות אלו באלו, מציתות את התשוקה שנדחקה הצידה במשך היום, נשיקה ארוכה שמגששת באיטיות ומתענגת על כל שניה. ידו של מגנוס חפנה את פניו של אלק, הם נצמדים יותר, הדוק יותר.
השפתיים מכירות היטב זו את זה, הם נפתחות לאט מקבלות את החום של הצד השני, הלשונות שלהם נפגשות זו עם זו, הם מכירות את הדרך היטב ומתפרצות, דרושות ותובעניות. ידיו של אלק מקרבות את מגנוס יותר, הוא משחרר מעט את ידו האחת שמשתחלת מתחת לחולצתו ומנסות להוריד אותה. מגנוס משחרר את אלק, מתרחק ומביט בו, שפתיו נושכת אחת את השנייה מעט, אבל הוא לא אומר דבר. אלק מביט בו כחסר הבנה "אתה לא רוצה?". מגנוס מחייך את הרגוע שלו שהוא אומר "אני חושב שהפעם עדיף שלא".
אלק מנתק את המגע, מתרחק ומסובב את פניו לעבר הקיר, מרגיש פגוע מכך שנדחה על ידי אהובו. אבל מגנוס לא מוכן לקבל זאת, הוא כורך את ידיו סביב בטנו של אלק ומצמיד אותו בחוזקה לחזה שלו, הוא נושם מעט ואומר" אתה עייף מידי, זה לא יהיה הוגן מבחינתי". הוא יודע שאלק שומע אותו. אלק נאנח בשקט, אלק מבין כי מגנוס מכיר אותו טוב יותר מכדי שיכול לעלות בדעתו. הוא רוצה להסתובב אבל מגנוס מהדק את חיבוקו ולוחש "פשוט תנוח, עבר עלייך יום ארוך, תן לעצמך את המנוחה שלה אתה זקוק". אלק עוצם את עיניו ונותן לעצמו לשקוע בשינה. הוא מרגיש את המגע של שפתיו של מגנוס שמרפרף על לחיו, לפני שהוא שוקע בשינה מבורכת ושקטה.

היד של אלק נופלת על מיטה קרה וריקה, הוא מתעורר מכך ומסתובב לראות את הווילון מוסט מעט, קרני שמש קטנות מסתננות פנימה אך הקור ששורר בחוץ ברור. הוא לא רואה את מגנוס בסביבתו. זה היה ברור שהוא התעורר לפניו, הסדינים עדיין היו סתורים בצידו של מגנוס, אלק יודע בוודאות שמגנוס נמצא בבית, הרגשה כזו. הוא תוהה אם מגנוס בכלל ישן, הוא נרדם לפניו והתעורר אחריו. מגנוס ידע להסתיר את הצער והכאב שלו, הוא חייך למרות שהרגיש שהוא שבור מבפנים, לעיתים אלק רוצה להושיט את ידו ולקחת את הכאב שלו. אלק מתרומם מן המיטה, פחד קטן קונן בליבו, פחד מכך שמגנוס השאיר אותו לבדו. הבית של מגנוס היה יפה אבל רק שהוא היה בו, בלעדיו הוא הרגיש בודד.
הוא מתרומם וקם מן המיטה, בגדיו היו על גופו מאתמול, הוא מביט בעצמו בחוסר אמון, הוא באמת מתחרפן אם בשעה כל כך מאוחרת בלילה הוא יצא עם בגדים דקים וקצרים, רק מכיוון שרצה לראות את מגנוס. אלק צועד לעבר המטבח מופתע לראות את מגנוס עומד מול הגז, שירים התנגנו ברקע בשקט, על מנת לא להעיר אותו, הוא מבין. מגנוס הוא כל כך מתחשב.
אלק מתקרב לעברו של מגנוס, מנסה לשמור את צעדיו שקטים שלא ישמעו על הרצפה, הוא עוטף את זרועותיו סביב מגנוס ומניח נשיקה רכה על צווארו של בן זוגו. מגנוס מסתובב, חיוך נעים ורגוע מופיע על שפתיו שעיניו נתקלות באלו הכחולות של אלק. "אני שמח לראות שהתעוררת, היה לך יום מתיש אתמול" הוא אומר, אלק יודע שהוא לא צריך את האישור שלו, אבל הוא מהנהן בכל מקרה. מגנוס מניח בידו של אלק צלחת מלאה בכל מיני מאפים קטנים "לא ידעתי מה תאהב, הבאתי את כולם" מגנוס אומר ברוך ומוביל את אלק המום לשולחן עמוס בכל דבר שהוא יוכל לעלות על דעתו.
מגנוס מתיישב לצידו של אלק, שבמזל מוצא את הכיסא לשבת אליו ולא נופל על הרצפה בחבטה עמומה. "האוכל נועד להיאכל, לא שתביט בו" מגנוס מעיר, משועשע מהסיטואציה, אלק מביט בו באי וודאות, גורם למגנוס לגחך קלות והוא מניח לאלק לנפשו, פונה לעברו של המטבח להכין לעצמו משהו חם לשתות.
הוא מביט מרחוק לעברו של אלק שלאט יוצא מהקיפאון הזמני שלו נהנה מהארוחה שאורגנה לכבודו. מגנוס ממשיך לעמוד מרחוק למרות שהוא רוצה להתקרב, לתת לשפתיו להתקרב לאלו של אלק. הנשיקה של אתמול היה כמו מתג הפעלה והנשיקה היום הייתה רחוקה מכדי להיות מספקת. אלק מעיף מבט לעבר המקום שמגנוס עומד, החיוך שנוצר על שפתיו הוא לבבי וקורן שהוא מסמן בידו למגנוס להתקרב, שפתיו של מגנוס מתעקלים בחיוך קונדסי.
אלק משחיל את ידו בזו של מגנוס שמביט מופתע לעברו של אלק, אלק מחייך בהוקרת תודה "תודה על הכול, אני באמת מעריך את זה". הוא מתקרב לעברו של מגנוס ומניח נשיקה קטנה על שפתיו, שמסתיימת מהר מידי ומגנוס מוחא על כך בשקט. "אני אלך להתקלח" הוא אומר לפני שמגנוס יכול למשוך אותו בחזרה אליו, הוא נעלם. המקלחת של אלק מסיימת מהר מידי, מתברר שלפעמים יש משהו טוב בדחף שלו לעשות דברים בזריזות, לפעמים הוא גם יכול להיות איטי שזה משגע, אבל האיטיות שלו הייתה טובה לכמה דברים כמו נשיקות שהוא אהב לקחת אותם באטיות.
מגנוס מושך את אלק המופתע לעברו ומניח את שפתיו על אלו של אלק שלא מתנגד לרגע, נותן למגנוס למשוך אותו לנשיקה דחופה, עמוקה ומלאת תשוקה מתפרצת. הוא נותן לשפתיו להיפתח בפניו, ידיו של מגנוס מגששות את הדרך לעבר שערו, הם מלטפות את גבו, שולחות צמרמורת נעימה לעבר כל גופו, ידיו של אלק אוחזות במגנוס, מגששות את דרכם באפלה, מנסות לקרב אותם יותר, להצמיד אותם עד שגם אוויר לנשימה לא יהיה בניהם.
השפתיים מוצאות אלו את אלו, בטוחות בעצמן, נצמדות, עד שהרגשה של שיכרון חושים ממלאת אותם, לשונו של אלק מוצאת את דרכה לעבר זו של מגנוס, מושכות אותו לריקוד שלא מסתיים. תאווה ותשוקה מתחלפים בגופו של אלק, הוא רוצה להתקרב יותר, תחושת אופוריה נעימה מחליפה אותם, נותנת רוגע מלא באושר רגעי ורצון לעוד, תשוקה וצורך יוקד.
שאלק מתנתק ממגנוס ומביט בעיניו המוכרות, הוא מחייך לעברו ואומר בחיוך זומם "אני חושב שזו הזדמנות מעולה לקחת יום חופש".

~~~

מקווה שהתגעגעתם לזוג המקסים הזה!

באהבה, 

וויט א'נגל