שייכת לי.

פרק 1

היי קוראות שלי זה סיפור חדש ממשתמש חדש שלי מקווה שתאהבו!
* נ.מ - נקודת מבט*
*ע.כ- הערת הכותבת!*
קריאה נעימההההה
נ.ב אשמח לתגובות טובות והצבעות.

נ.מ - מייקל
"כנס" אמרתי שנשמעה דפיקה בדלת,
הדלת נפתחה ויד ימיני נכנס.
"אדוני יש לי חדשות טובות" אמר יוני,
יוני איתי מאז שהתחלתי לעבוד בעסק הזה. הוא הבן אדם היחיד שאני סומך עליו בעיניים עצומות. הוא בסביבות גיל הארבעים, אני מתייחס אליו בקשיחות רק כי אני הבוס ואסור לי לתת לאף אחד מהעובדים שלי לראות צד אחר שלי, רק את הצד הקשוח.
"זה קשור לילדה?" שאלתי כשאני קם מכיסא העבודה שלי ונשען על שולחן הזכוכית בציפייה לתשובה חיובית.
"כן, מצאנו כתובת אנחנו מוכנים לתזוזה"
כמה זמן חיכיתי לרגע הזה...
סוף סוף היא תיהיה שלי! רק שלי!.
אני מקווה שלא יהיו בעיות, כי אני הולך להתעצבן אם משהו לא ילך טוב.
"מי הולך איתך?" שאלתי
"ליאם ורועי אדוני"
"אין בעיה, יש לכם אישור לצאת" אמרתי שפיצצתי את בועת המחשבות שלי, יוני הנהן והסתובב לכיוון הדלת "יוני" קראתי שנייה לפני שהוא יצא. "כן אדוני?"
"אני סומך אליך שלא יהיו פשלות" אמרתי במבט מאיים. יוני הנהן שוב ויצא.

נ.מ- סתיו
"אוף איפה המפתחות האלההה!"
צעקתי כשאני ליד דלת הדירה שלי אחרי מסיבה אחת הגרועות!.
הדלקתי את הטלפון והשעה הייתה 00:53
פאק!!!!
זה לא טוב!! ישלי מחר בית ספר איך אני יקום!?
אני לא יכולה להחסיר שוב הם יעיפו אותי בטוח..
את ממש דפוקה את יודעת את זה!?
למה הלכת למסיבה הדפוקה הזאת!???
אמרתי לעצמי, יופי עכשיו אני גם מדברת לעצמי! זהו השתגעתי רשמית .
יצאתי לחנייה שלי והתקדמתי למכונית הלבנה שהייתה של אבא שלי נכנסתי אלייה ואפילו לא התנעתי אותה וכבר שקעתי במחשבות.
היא הייתה המכונית האהובה עליו
מזראטי לבנטה 2017 לבנה,
הדבר היחיד שיש לי מההורים שלי..
חוץ מכמובן ערימות הכסף שהם השאירו לי ..
כן ישלי כסף אבל אני לא משתמשת בו הרבה. אני גרה בדירה קטנה ומהממת.
עברתי דירה אחרי שהורי מתו,
היינו גרים בבית גדול ויוקרתי, זה לא שלא אהבתי אותו אבל מה יש לילדה בת חמש עשרה לעשות שם לבד..
ומה שווה בית יקר בלי האנשים היקרים לך?..
אחרי שהם מתו דודה מירי לקחה אותי תחת חסותה. היא נותת לי את החופש שלי ותאמת שאנחנו כמעט ולא נפגשות,
אבל היא מתקשרת פעם ב לבדוק את שלומי ..
ניערתי את ראשי כדי לצאת מהמחשבות האלה והתחלתי לחפש את המפתח שלי. אחרי עשרים דקות של חיפוש מצאתי אותווו! .
יצאתי מהאוטו נעלתי אותו והתקדמתי לכיוון הדירה, פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה,
עליתי לחדר שלי בקומה העליונה פתחתי את הארון הוצאתי טייץ׳ ספורט וחזיית ספורט שחורה+לבנה תואמת. הרי לבית הספר אני כבר לא אלך מחר, אז לפחות נוציא את האינרגיות האלה ונתעייף קצת שנוכל להירדם..ועם המחשבה הזו נכנסתי למקלחת.
יצאתי מהמקלחת עם החליפת ספורט עלי יבשתי את השיער לקחתי את הבקבוק הקבוע שלי והתחלתי בשעת הכושר שלי לא לפני שנעלתי את הדלת.. דחסתי את המפתחות ואת הטלפון לג׳קט ספורט של אדידס ופתחתי בריצה. רצתי בשביל שבו אני תמיד רצה אבל עקב השיפוצים בהמשך השכונה חסמו את הדרך אז חתכתי לצד אחר שלא יכולצי שלא לפחד, הכול היה חשוך וצר זה היה כמו סימטה אפלה כזו והייתה רק נורה אחת שכבתה ונסגרה כל שנייה בקצה השכונה שגם לא הקלה על הפחד, התחלתי להגביא את המהירות כדי לחזור למסלול שלי.
רצתי ורצתי מהר ומהר יותר הרגשתי כול שריר בגופי פועל, חייכתי סוף סוף ההרגשה הזו שוב שהכל פועל הכול חיי!
"פיפפפפפפפפפפפפפפפ"
עצרתי עצירה מלאה כששמעתי את אותו צופר צורב באוזניי עצמתי את עיניי חזק.
אחרי שנייה שהרעש נעלם פתחתי אותם, וראיתי את עצמי עומדת במרחק של צעד אחד מג׳יפ שחור, שממנו יצאו שלושה אנשים לבושים בחליפות שחורות,
אחד בסביבות הארבעים לחייו והשניים האחרים באמצע שנות העשרים לחייהם אני מעריכה.
הם התקדמו לעברי, העפתי עליהם מבט חטוף ועיניי נעצרו על האקדח שהיה למבוגר שביניהם ביד.
"תכנסי לרכב אל תדאגי אנחנו לא נפגע בך"
הוא אמר באדישות, הוא היה נשמע כמו רובוט שום רגש לא הסתתר מאחורי קולו.
"מה ?"
שאלתי בשקט, לא רציתי לעצבן אותו הוא נראה כמו אחד שאף אחד לא רוצה לעצבן אותו...
"סתיו יש לך 5 שניות להיכנס לאוטו, זה יכול ללכת בדרך הטובה ובדרך הרבה פחות טובה ! "
הוא אמר, הוא היחיד שמדבר בזמן ששני האחרים נראים כמו הכלבים שלו.
רגע מה!? איך הוא יודע את השם שלי?? לא זכור לי שהצגתי את עצמי, התחלתי להלחיץ את עצמי. לקחתי צעד אחד אחורה כשאני עומדת מול הג׳יפ השחור שלהם ומאחוריי יש כביש שכמה שזה מוזר היה ריק .
"איך אתה יודע איך קוראים לי ולמה לי לבוא איתך??"
שאלתי בעצבים. הוא הידק את לסתו ואיגרף את ידיו במטרה להירגע, נראלי עצבנתי אותו..אופס?
" את מוכנה להפסיק עם כול השאלות ולהיכנס לאוטו ! "
העפתי עוד מבט לאחור והחלטתי שאני חייבת לצאת מזה אין מצב שאני עולה על המכונית הזאת!.
אחרי התלבטות קטנה ומהירה החלטתי שאני יתחיל לרוץ בשיא המהירות!!
עוד לא הספקתי להסתובב כבר יד גדולה התפרסה לי על מפרק היד ומשכה אותי
"אמרתי לך להיכנס לאוטו!"
אמר המבוגר ודחף אותי ולאחד מהכלבים שלו (לא באמת כלבים..אחד העוזרים שהיה איתו אלה שהם בני עשרים ו.. ע.כ)
הוא תפס אותי הכניס אותי למושב האחורי וחגר אותי, כאילו מה נהייתי תינוקת?!
"דיי בבקשה תשחררו אותי ! מה אני עשיתי לכם!!?"
צעקתי כשאותו אחד שחגר אותי בעל עיניים הורסות וגוף מנופח שרירים התיישב לידי ונצמד אלי קצת יוצר מידיי!
בזמן שהמבוגר נכנס למושב הנהג והתניע את האוטו
"לנו? כלום, אבל הבוס רוצה אותך והבוס מקבל מה שהוא רוצה!"
הוא אמר בחיוך , מה ישלו מה הוא מחייך הוא משוגע?!

אשמח לתגובות והערות לגבי מה אפשר לשפררר תודה למי שקורא ותהנו בהמשך..