"אדוני, כאן יוני. אנחנו בכניסה הראשית" הודיע אותו האיש שכנראה כנראה ששמו היה יוני,
תאמת לא מתאים לו, מתאים לו משהו כמו איגור או בוריס.
מהקשוחים המנופחים האלה.
זה שישב ליידי תפס בזרוע שלי ויצא איתי מהאוטו שהוא עדיין לא משחרר לי את היד..
הלכנו דרך שביל שהקיף אותו יער, הכול היה ירוק ויפה.
נכנסנו לבית, אם אפשר בכלל לקרוא לזה בית.. זה יותר כמו ארמון.
"בואי אחרי" צווה יוני ועלה במעלה המדרגות.
תוך כדי צעדיי הקטנים והאיטיים הסתכלתי סביבי מאבחנת כל פינה,
ומופתעת מהיוקרה.
אלוהים למה לעזאזל אותו אחד שיכול להרשות לעצמו את כל זה
את כל היוקרה, את כל הפאר,
את כל השומרים, הנהגים ,המכוניות הכסף וההוצאות של המקום הזה,
ירצה לראות אותי!?
"סתיו!" קרא יוני בשמי וניתק אותי ממחשבותיי, עקבתי אחריו במהירות מובילה את עצמי אל מול דלת שנפתחה על ידי יוני.
החדר היה יפיפה!
הוא היה צבוע שמנת כהה,
היה בו שולחן כתיבה מפואר מעץ אלון מולבן שמולו הוצב כיסא עץ פשוט ויפה, ארון בגדים תואם לצבעו של השולחן,
מיטה זוגית ענקית עם מצעים לבנים,
ועל ידה שידת איחסון קטנה שעליה מונח בקבוק מים וכמה ספרי קריאה.
"זהו החדר שלך,האדון יבוא לראותך בזמן הקרוב."
"שלי? מזה תומרת שלי?
ומי זה האדון!?, אני דורשת לדעת." אמרתי נכנסת לחדר ומתיישבת על המיטה הכל כך נוחה! אני חייבת לציין.
יוני התקרב למפתן הדלת ופצח בפיו
"גברת אזולאי,הישארי בחדר, יש לך בגדים להחלפה בשירותים למקרה שתירצי להתקלח.. וכאשר האדון יחזור הוא יגיד לך את מה שאת צריכה לשמוע."
"בסדר" עניתי לו וגעלגלתי עיניים..
"אני ממליץ לך לא לגלגל עיניים כשהוא יהיה כאן, הוא שונא את זה והוא לא נחמד כמוני ."
הודיע ויצא מהחדר שהוא משאיר אותי בהלם וחשש.
קמתי מהר לכיוון השירותים ונגלה לפניי חדר רחצה מדהים אמבטייה ענקית ניצבת בפינת החדר, אסלה, קיור, מראה שידה וארון איחסון לא קטן, נמצאים בצידו השני של החדר.
אל השידה היתה מקופלת הפיג׳מה שלי כנראה..
נכנסתי למקלחת במהירות, אני כל כך עייפה.
יצאתי מהאמבטיה יבשתי את גופי עם המגבת והלבשתי הפיג׳מה הייתה קצרצרה בצבע בורדו.
יצאתי מהמקלחת ונשכבתי על המיטה, והחלתי לדמיין איך יראה ה'אדון' הזה.
מבלי ששמתי לב עיניי נעצמו ללא כל התרעה..
קמתי כשאני שכובה על הצד, ויד חזקה וגדולה עוטפת את ביטני.
פקחתי עיניים מפחדת כל כך להסתובב
מי יהיה שם?
איך הוא יראה?
מה הוא רוצה ממני?
ומה הוא יעשה לי!?
החלטתי להישאר באותו המצב ולא להסתובב ולהתגרות בגורלי.
"סתיו, אני יודע שאת ערה"
נשמע קול צרוד עמוק וכל כך גברי,
פאקקק!, מה אני עושהההה!?
להסתובב? לא להסתובב? החלטתי לקחת סיכון והתחלתי להסתובב באיטיות רבה...
"אין לך מה לפחד ממני, לפחות לא כרגע.."
הוא אומר ואת שלושת המילים האחרונות הוא לחש אבל אני שמעתי!.
"אני לאא מפח..חד..ת" עניתי עם עיניים עצומות מנסה לשמור על קול יציב ולא להסתכל עליו.
אמא שלי תמיד הייתה מזכירה לי שאותי גידלו כאישה עצמאית וחזקה ושאנני קורבן..בחרתי להאמין ולצמוד לזה.
"פיקחי עיניים" הוא ציווה בקול גבוהה, וואו חוטף עצבים במהירות זה..
פקחתי עיניים ולפני ניצב הבן אדם הכי חתיך שאי פעם ראיתי!!!
אני לא מגזימה הוא פשוט חלום של כל בחורה ונערה!..
רגע הוא ממש מוכר לי כאילו הוא שחקן שראיתי בטלוויזיה או משהו כזה.
"אז שלום סתיו, שמי הוא מייקל קארטר..את כנראה מכירה אותי מכל מיני מקורות.." מייקל אמר כשהוא תוך כדי קם מהמיטה ולובש מכנסיים וחולצה,
אוווי רגע אני כן מזהה אותו! הוא הופיע בחדשות, הודיעו שהוא שוב נאשם ברצח ושוב יצא נקי,
רגע....רגע אחד..
הוא היה איתי באותה מיטה הבן אדם המגעיל הזה הרוצח הזה!?, ועוד עירום!?
הצצתי למתחת לשמיכה ונשמתי לרווחה כשגיליתי שאני לבושה באותם בגדים.
"תירגעי לא עשינו כלום עדיין לא."
אמר בכל ברור.
"מ..מה אתה רוצה ממני?"
שאלתי בקול חלש,
"קחי" אמר והניח חולצה לבנה ומכנסים שחורות,
"תתלבשי ורדי למטה, נדבר על הכול ונכיר לך את כל החוקים."
אמר ויצא מהחדר והדלת נטרקת מאחוריו
חוקים..? איזה חוקים!?
למה צריך חוקים..?
אז פרק שנייי, סורי שלקח לי זמן הייתי פשוט ממש עסוקה לאחרונה ותודה על התגובות וההצבעות אשמח שתמשיכוו!
תהנווו!!
YOU ARE READING
שייכת לי.
Romanceסתיו ילדה יפייפיה עיניים תכולות ועמוקות שיער זהוב גוף חטוב ומגרה. יתומה עם עבר לא פשוט. מייקל בחור צעיר שמחזיק את עולם הפשע על הזרת הקטנה,קשוח,ישיר,יופי לא אנושי ופתיל קצר מאוד. כשמייקל רוצה משהו הוא משיג וכרגע הוא רוצה את סתיו. °אומרים שאהבה מנצחת...
