שייכת לי.

פרק 10

סתיו:
אני ממשיכה ללכת במסדרון החשוך,כשבקומה התחתונה אני שומעת את התחנונים של אבי.
"אדוני אני מצטער אני אחזיר את הכסף ברגע שיהיה לי...בבקשה אני מתחנן אל תפגע במשפחתי. הם הדבר היחיד שיש לי"
שמעתי את קול אבי כאשר אני מתיישבת בשקט במדרגה הכי עליונה מבלי שיראו אותי.

"אם כך אהיה חייב לפגוע במשפחתך...אתה פגעת באמון שלי ואת הכסף אתה לא תצליח להחזיר לי לפני יום דינך." קול עמוק והחלטי קבע

פתאום תקף אותי התקף שיעול נורא ולא יכלתי לנשום.
"מה יש לנו כאן ? רדי הנה ילדה יפה"
אותו קול קרא ועלה כמה מדרגות לכיווני.

"לא! לכי לחדר סתיו עכשיו" צעקה עלי אמא.
"רדי הנה הרי את לא רוצה שאבא יפגע נכון?"
"נכון" עניתי וירדתי לכיוון האיש בחליפה האפורה והמהודרת.
הוא היה בגיל של אבי בערך 40,מאחוריו עמדו חמישה אנשים מפחידים לבושים בשחור וחמושים בנשק.
"בת כמה את סתיו ?" שאל
"13" עניתי
הוא פנה לאבא "כשאתם תלכו לעולמכם אני מעריל בעוד 3 או 4 שנים סתיו תינשא לבני הבכור"
"לא ממש לא !" אמא צעקה ודמעות פרצו מעיניה.
"אדוני אתה לא חושב...שיש דרך אחרת ?"
שאל אבא בפחד
"לא החלטתי מה אני רוצה והיא תהיה מעולה בשביל מייקל"
"בסדר" אבא ענה.
"באמת דיוויד? אתה משוגע ?! תעוף לי מהבית עכשיו אתם לא נוגעים בילדה הקטנה שלי מטורפים" צעקה בקול.
"קייט תנסי לחשוב בהיגיון..אנח"
אבט ניסה טך נקטע ע"י אמא
"איזה היגיון ? אתה לא האיש שהכרתי"
האיש המפחיד קטע את השיחה לפני שלאבא היה זמן לענות.
"שמח שהגענו להסכם יום טוב" אמר ליטף את פניי יצא מהבית ואחריו חמשת האחרים.
"לכי לישון ילדה שלי את בטוחה פה" אמרה אמא ונישקה את מצחי.

קמתי בבהלה