פרק 66
ועכשיו הבנתי מדוע היא דואגת כל כך "אם הבן אדם הלא נכון ישלט בכוח זה, זה יכול לגרום להרס מוחלט של העולם כולו" השלמתי את דבריה
היא הנהנה בתסכול.
עכשיו זה היה ברור יותר למה הם היו כל כך מדואגים ומתסכלים, הרעיון בכלל לא מצא חן בעיניי.
חזרנו לבית של היילי לאחר שסיימנו את היום אך היילי נראתה יותר ויתר חולמנית, מחשבותיה היו במקום אחר הבנתי שזה היה בעקבות הגילוי החדש אך בכל זאת היא הייתה צריכה להישאר מרוכזת ומפוסקת.
שהגענו ראיתי את ג'יימס עומד בכניסה של הבית של היילי הוא נשען על הקיר מבטו היה ברצפה ומשעומם, "ג'יימס" היילי פלטה בהפתעה שראתה אותו, היא פנתה עליו והוא הרים את מבטו עליה בחיוך רחב "מה קרה?" היא שאלה, על פניו עבר צל של תסכול "בואי, ניכנס" הוא אמר בקול שקט והחלטתי, היא עקבה אחריו בלי להגיד כלום ואני צעדתי אחריהם בלית ברירה.
נכנסו לבית והיילי התיישבה מול ג'יימס מחכה למוצא פיו ואני התיישבתי לידה, היא שלחה עליי את ידה בהיסח דעת ולחצה את ידי בחוזקה, עיניה היו שקטות ורגועת אך ידעתי שהיא אינה מרגישה כך, כל שריר בגוף שלה היה מתוח ושידר את הלחץ שניסתה להסתיר.
ג'יימס פרע את שערו שוקל כיצד להתחיל הוא חשב קצת וככל שהזמן עבר היילי נהפכה להיות פקעת עצבים "את ידעת על המשפחה של לילי?"
היילי הנידה בראשה ואמרה בעצב "היא סירבה לשתף מישהו במידע לגבי המשפחה שלה"
ג'יימס נשך את שפתיו והמשיך בקול נמוך ומעט חושש "ההורים שלה נהרגו, והיא גודלה על ידי דודתה"
היילי צמצמה את עיניה והביטה בו בעיון
ג'יימס המשייך "והם נרצחו לא ידוע ע"י מי, או מה הסיבה"
כולנו ידענו מה זה אומר למרות שלא אמרנו זאת בקול, ככל שידענו יותר מידע, אגדת לב הדרקון נראתה פחות ופחות כאגדה ויותר ויותר כמציאות.
