פרק 86
היום בחצות ליד הגשר הייתי צריך להיפגש עם קייסי, אבל לפני כן אני צריך להגיד לכולם לגביו ולפני כן אני צריך לדבר עם סאם.
התקשרתי לקייסי, הוא ענה בקול ערני, אך לפי נימת קולו נראה שהוא היה עסוק.
"אני מצטער שאני מפריע" אמרתי בקול ענייני "אך אני חושב שהגיע הזמן לספר לסאם"
הוא התנשף בחדות
"נדבר על זה שניפגש" קולו לא הסגיר את סערת הרגשות שבוודאי הרגיש, הוא אמר זאת בקול נטול רגש וניתק את השיחה.
קייסי עמד על הגשר שהגעתי הוא נשען עליו בגבו שפניו פנו עליי, השארתי את האופנוע ליד הגשר וצעדתי עליו בצעדים בטוחים ומהירים
"לא היית צריך להתקשר עליי" הוא אמר בקול תקיף
הבנתי שכנראה סיכנתי אותו
"מה אמרת?" שאלתי בוחן את פניו כדי לגלות סימנים של שקר
"שזו בת שמציקה לי" הוא אמר בחיוך חצוף
גלגלתי את עייני "אוקי"
"אתה צריך לספר לסאם, אני לא חושב שזה יהיה רעיון טוב שהיא תשמע את זה ממני"
הוא הביט בי במבט מהורהר "אתה חושב שהגיע הזמן?"
הנהנתי "כן, הגיעה הזמן"
הוא הביט על הנהר מבטו היה מרוחק וטרוד "אני אספר לה"
הנהנתי "כבר אמרתי לגבי כך שאנחנו צרכים לקחת את לילי משם, הם עדיין שוקלים את זה"
"אני אנסה לשכנע את לילי, אתה תנסה לשכנע אותם"
"בסדר" אמרתי בביטחון שלא הרגשתי, היססתי אך לא נתתי לו לראות את זה.
"ניפגש מחר" הוא אמר בשלווה
הנהנתי חיכה לי יום דחוק וצפוף, עליתי על האופנוע לא ידעתי לאן מועדות פניי, אז פשוט נסעתי על הכביש לא יודע לאן אני הולך או לאיזה מטרה, קיוויתי שפשוט אמצא את הדרך, שנעצרתי מול הבית, הבנתי שמצאתי את הדרך, חייכתי חיוך ניחוח והלכתי לכיוון הדלת ונקשתי על דלת ביתה של היילי
שהיא פתחה היא נראתה מופתעת אך שמחה ואני הבנתי שהאמנתי לה ומצאתי בעצמי את הכוח לסלוח לה.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה מופתעת אך מחויכת
"אני לא יודע" אמרתי בשוויין נפש "פשוט הגעתי"
היא חייכה חיוך פרטי ואינטימי "אני שמחה שבאת"
