פרק 78
לא ידעתי מה אני עושה, אבל בכל זאת עשיתי את זה.
רציתי על לילי ודחפתי אותה מפיל אותה לקרקע ונופל מעליה, הידקתי את ידה לרצפה כך שלא יכלה לזוז ושאלתי "את באמת חושבת את זה? שיותר טוב לך שם?"
היא הביטה בעיני וראיתי לרגע בפניה סוג של הבנה אך זה נעלם מיד ופניה חזרו להיות קרות. אך רגע זה הספיק לי כדי לרופף את האחיזה בה, והספיק בשבילה כדי לדחוף אותי. נפלתי על הרצפה, היא התרוממה וניערה את בגדיה "פעם הבאה אתה לא תישאר חיי" היא אמרה בקור, והלכה משם.
גסי ואולביר התקרבו, ראיתי את העצב והצער בעיניהם אך הם לא אמרו כולם.
"בואו נחזור" קולו של אולביר חתך את הדממה הכאובה.
רק היהנו וחזרנו לרכב, אף אחד לא דיבר כל אחד שקע במחשבות משלו. השעיתי את ראשי על החלון מביט החוצה לחושך, לביתי האנשים שהחלו אור ביתם להיכבות אט אט.
שחזרתי בראשי את כל מה שקרה, זו לא הייתה לילי שהכרתי זו הייתה מישהי אחרת.
הרכב שלנו עצר מול הבית, האור היה דלוק סימן לכך שהיילי הייתה בבית.
אמרתי להתראות חטוף ויצאתי מהרכב, נעמדתי מול הדלת, נשכתי את שפתיי חושב איך להגיד להיילי את מה שקרה.
ואז נקשתי על הדלת, היילי פתחה את הדלת ועל פניה הייתה הבעה של ציפייה מעורבת בלחץ, והיא משכה אותי פנימיה.
"איך הלך?" היא שאלה, שרגלה נעה בחוסר רוגע ובמהירות
הנדתי והרכנתי את ראשי
היא שתקה כמה שניות ואז הניחה את ידיה על כתפיי ולחצה אותם "אני מצטערת, על זה ששלחתי אותך" היא אמרה בקול שקט ורך "לא הצלחתם למצוא אותה, נכון?!"
הרמתי את ראשי והבטתי בה "היילי, זה לא ככה" המשכתי בקול טרגי "ראינו אותה, היא לא רוצה לחזור"
"מה?" שאלה היילי נדהמת.
