פרק 76
עינייה של היילי ריחפו בחדר, כאילו תמצא תשובה אם תחפש היטב.
"אני רוצה שתישארו אותי לבד" היא פנתה אל מאט ושאר המדריכים שהיו בחדר הם הנהנו ויצאו מיד, התכוונתי לצאת גם אני אך היילי עצרה אותי "תישאר, בבקשה" קולה היה שקט כמעט תחינה,
הנהנתי וסגרתי את הדלת, התקרבתי עליה וראיתי אותה נושכת את שפתיה בחוזקה, עוצרת דמעות שאיימו לפרוץ על פניה.
התקרבתי וחיבקתי אותה, היא טמנה את פניה בכתפיי והחלה לבכות, בשקט, היא ניקתה את פניה שלא ישארו סימנים, "אני מצטערת" היא אמרה בשקט
חפנתי את פניה בידי וקרבתי אותה כך שעיניה הביטו בעיניי "זה בסדר, מותר לך לבכות" היא נשכה את שפתיה והנהנה והיא הביטה בי בהוקרת תודה.
"אנחנו צריכים לבדוק את זה" היא אמרה בפניה כמעט לא נשאר זכר לכך שבכתה, מולה עמדו מאט ושאר המדריכים, כולם הנהנו בהסכמה "זו תהייה משלחת של 3 אנשים" הם הביטו בה לשמוע את שמתיהם והיא נקבה בשמות "אולביר" זה היה המדריך שלה "גסי" זו הייתה חברה הטובה
"ומייקל" הבטתי בה בהפתעה, היא שולחת אותי? צמצמתי את עיניי בוחן את פניה כדי שתסגיר שזוהי מתיחה, אך פניה נשארים רציניים, יכול להיות שהיא לא צוחקת?
המשימה תוכננה למחר, חיכיתי עד שכולם יצאו, היא פנתה לשולחן לסדר את דבריה.
"היילי, למה את שולחת אותי?"
היא הסתובבה עליי, עדיין מסדרת את דבריה "זה ברור לא?!" היא שאלה בקול נטרלי
"לא בשבילי" לקולי התגנבה נימת כעס
היא הביטה בי מופתעת "בחרתי בך, כי אתה קרוב עליה, כי היית חבר שלה" לא דיברנו על זה, אל כל מה שקרה, לא הצלחנו במיוחד אחרי שלילי הלכה כך.
"אני צריכה להשלים עם זה" היא אמרה זאת לעצמה יותר מאשר לי
"אני עשיתי דברים שאני די מתחרטת עליהם"
"הייתה לך סיבה טובה" אמרתי בקול ללא רגש
"גם לך" היא החזירה
הנהנתי "שנינו צריכים להשלים עם זה, עם כל המצב"
היא התקרבה עליי והניחה את ידה על פניי "תחזיר אותה" קולה היה מלא רגש "אני מבטיח" אמרתי בנחישות.
