פתקים בשבילי/Notes For Me

אני לא בוכה

לא. אני לא בוכה. אולי כשאני לבד, אבל לא. אני לא בוכה.

כשראיתי אותך משתנה לי מול העיניים שמרתי את זה בפנים.

ברור. שהתייחסת אליי ברמה שאל בע"ח מתייחסים יותר טוב, שמרתי.

גם כשקראת לי צבועה, ולקחת אותי כמובן מאליו, שמרתי.

עד שזה התפוצץ. אני לא צבועה. אני מי שאני. אז לא התייחסתי אליך. מודה, זה היה פוגע, אבל הבאת את זה על עצמך. לא. לא הרגשתי על זה מצפון. גם כשבכיתי. כן. בכיתי. הרבה.

ועכשיו, כשאמרת לי שאת לא רוצה קשר, לא בכיתי. אין לי למה. אני כבר לא בוכה.