פתקים בשבילי/Notes For Me

לא ראשונה

אני אף פעם לא ראשונה. זה החוק בחיים שלי.
אני לא אהיה הבחירה הראשונה. אני המחליפה.
למרות שאני יודעת שאני יכולה לעשות הרבה יותר טוב, אני לא אהיה הראשונה.
כואב לי. כואב לי שלא יודעים כמה דברים אני יכולה לעשות. בכמה דברים אני טובה.
זה לא דבר אחד שגרם לי לבכות.
זה הוכחות של שנים על גבי שנים. מהמציאות, מהאנשים מסביבי, מהאנשים שקרובים אליי יותר מכולם, ואפילו ממני, מעצמי.
אני בוכה, לא בגלל שאני בכיינית, או שאני חושבת שזה לא פייר. אני בוכה בגלל שאני נותנת הזדמנויות, והרבה. אולי אפילו יותר מדי. אני מוותרת כדי שלאנשים אחרים יהיה יותר טוב. אני לא מתלוננת. רק כשאני לבד אני מרגישה בטוחה לפרוק.
בדבר אחד אני הראשונה בו. בכתף שאפשר להישען עליה. אני האדם שכולם פורקים אצלו. האדם שמקבל הכל.
אבל, האם מישהו יבין את הכאב שלי? האם מישהו יצליח לסבול לשניה את הכאב שלי?
אני מניחה שאני לא הראשונה בגלל שלא מבינים אותי. שלא מצליחים להבין אותי. או שבכלל לא מנסים.