פתקים בשבילי/Notes For Me

למה?

אתה זוכר איך נפגשנו?
לא.גם אני לא. היינו קטנים. לא הסתכלנו אפילו אחד על השניה.
אני זוכרת בל"ג בעומר אחד, בכיתה ה' או ו', שהייתה ושבטים שלנו מריבה. על איזה מזרון אחד שאנחנו סחבנו. אני זוכרת שאני עומדת על המזרון, ידיי על מותניי, ואני לא נותנת לכם לקחת אותו. הלכתם, הלכתי גם אני לדאוג למדורה, ואז חזרתם. הפעם לא יכותףלתי לעמוד על המזרון.
אני זוכרת את עצמי מחזיקה את המזרון, יחד עם עוד בת, ומנסה לגרום לכם לשמוט מהמזרון. שאר הבנות נהנו במקומם הנוח מול האש.
ואז אתה הגעת. היית חמום מוח (מרוקאי, אחרי הכל). דחפת את חברה שלי ואותי ולקחתם את המזרון.
אחרי זה החזרנו אותו אבל הדבר היחיד שהרגשתי היה כעס. אני זוכרת ימים אם לא שנים שחשבתי מה היה קורה אם הייתי מרביצה לו.
זה היה כיתה ח', בת חדשה הגיעה ובמהירות נהיינו חברות. יום אחד היא סיפרה לי שהיא מדברת עם איזה בן, שהיה באותו זמן הקראש שלי, ושהם עכשיו חברים. קיבלתי את זה קשה ומיהרתי להכניס לעצמי מישהו אחר למוח.
אני לא יודעת מתי היה השלב שבו התחלתי להתאהב בך.
אמרתי לחברה שלי שיש לי מישהו אחר בראש, וכשאמרתי לה מי זה, היא הופתעה. ואז היא אמרה שהיה לה יותר הגיוני שאני אתאהב בך.
המצב הזה נמשך כמה זמן, עד שהבנתי שאני לא באמת מרגישה כלפי אותו בן משהו ומבלי ששמתי לב, התחלתי להתאהב בך.
אני לא זוכרת את הסיבה שבגללה התחלנו לדבר. אבל דיברנו. דיברנו הרבה.
ערב אחד, כשהלכתי עם חברה שלי, עברת לידנו באופניים שלך. הרובע של הסוודר הלבן שלך כיסה את ראשך, ולאחר שעברת אותנו הסמקתי כהוגן. מזל שהחושך והעור השחום שלי הסתירו זאת. אחרי זה שלחת לי הודעה. 'ראיתי אותך!'.
אני זוכרת את יום ירושלים. התקשרת אליי כדי לדעת אם יש לי מקום באוטובוס לריקוד דגלים. אתה דאגת לי שיהיה לי מקום. מאז, כל שנה הלכתי לשם.
הפסקנו לדבר אחרי כמה זמן...
נכנסתי לכמה דברים ונדלקתי על איזה בן. אחרי שבועיים עבר לי. בפתאומיות. אחרי זה, במשך חודשיים לא הרגשתי רגשות לאף אחד. אחרי החודשיים האלה הבנתי שאני חוזרת להתאהב בך. הופתעתי.
בינתיים נהיינו חבורה. חברה שלי, האקס שלה, חברה חדשה נוספת ואני. נהננו יחד.
נכנסתי שוב לכמה דברים ונדלקתי על בן נוסף. בריקוד דגלים, שבועיים אחרי שהתחלנו לדבר, הוא אמר לי שהוא דלוק עליי.
באותה התקופה גילית שאני דלוקה עליך. דרך אחד מהחברים שלך שהחליט לעבוד עליי. שאלת אותי אם אני באמת מאוהבת בך. אמרתי לך שאני לא יודעת. אחרי כמה זמן עבר לי ממך.
שבועיים אחרי זה, הבן הזה ואני הפסקנו לדבר. שנה אחרי זה הבנתי לגמרי שהוא לא משהו.
חזרתי להיום מאוהבת בך ישר אחרי שהפסקנו לדבר.
שנאתי את זה. לא משנה מה יקרה, תמיד חזרתי להיות מאוהבת בך.
ניסיתי כמה פעמים לדבר איתך... זה לא היה נראה כאילו רצית.
התחיל הלימודים ועבר לי ממך. אני חושבת שהסיבה היא בגלל שלא ראיתי אותך בכלל.
ואתמול, בריקוד דגלים, הלכתי לשם. נפגשתי עם המשפחה שלי בכותל ואחרי האיחוד הם הלכו. נשארתי שם יחד עם חברה שלי. בדיוק בדקתי משהו בווטסאפ כאשר הרגשתי מקל נוגע בגבי. קפצתי ממקומי והיבטתי מאחוריי.
ראיתי אותך לשבריר שניה אך זיהיתי אותך. הרגשתי את לחיי מתחממות ואת ליבי דופק במהירות.
שמעתי את חברה שלי אומרת לי שזה היית אתה.
אחרי זה שלחתי לך הודעה והתחלנו לדבר.
אמרתי לי שרצית לומר לי שלום והיית חייב לקרוא לי. אמרת גם שראית אותי דרך האוטובוס.

למרות שעבר רק יום אחד, אני מרגישה את כל הרגשות שלי כלפיך חוזרים.
אני רוצה לראות אותך. להסתכל בעיניך. אולי אפילו לדבר.
אבל אני יודעת שזה חד צדדי. אתה עושה את זה רק כי אתה רוצה להיות חבר. לא משהו מעבר.
אז אני שואלת, למה אני חוזרת להיות מאוהבת בך? למה אחרי כל פעם שאני חושבת שזהו, זה נגמר, כל הרגשות שלי חוזרים? למה?