ואני רוצה להגיד שאני אוהבת אותך. שכל יום אני רק מחכה לפגוש אותך. לפעמים רק שיראה בטעות שנגעתי בך. וכשאני מחבקת אותך, אני מרגישה כאילו אני זקוקה לזה. לעוד חיבוק, לעוד חיוך. אני רוצה שיהיה לך טוב וכשעצוב לך, כואב לי.
והשיחות היומיומיות שלנו כבר נהפכו לשגרה ואפילו לדבר שהופך את היום שלי לטוב. ואני מרגישה שאני החברה הכי טובה שיש לך.
אולי זה נכון, ואולי לא.. אני לא יודעת. אני רק יודעת שכשהיכתה בי ההבנה, שאני לא החברה היחידה, כל גופי להרגיש בה ולבעור. ואני מנסה להסביר לעצמי שמותר לך. כולנו צריכים עוד חברים, וגם לי יש חברות משלי. אז למה באה הקנאה הזאת?
YOU ARE READING
פתקים בשבילי/Notes For Me
Losoweאני מניחה שכל אדם צריך לפרוק את מחשבותיו, זה אפילו דבר נחוץ. יש כאלה שמצליחים בדיבור, ריקוד ויצירה ויש כאלה שפורקים בריצה, בהיאבקות, בדברים פיזיים. כל אחד פורק בדרך שלו. אחת הדרכים שלי היא בכתיבה. מוזמנים לקרוא ולהגיב
