אפשר הסבר לשברון לב? יש בכלל הסבר לכך?
תתארו סיטואציה: אני נמצאת בסביבת חברות, עד כמה שאפשר לקרוא להן ככה, ושומעת אותן מדברות על בן אחד. על הקראש שלי. הן לא יודעות על זה ולכן אני לא יכולה להאשים אותן. אחת מהן מתחילה לספר על כך שהוא מתחיל איתה שיחות ומה שהיא עושה זה לייבש אותו. כולן צחקו עליו. קראו לו אידיוט ומפגר ושאלו אותה מה קרה שהוא נתפס עליה. היא לא ידעה לענות על זה, וטוב שכך. כי ברגע ששמתי על זה, הרגשתי עצב שיורד עליי. לא עצב רגיל, אחר. כואב. כזה שגרם לי להצטמק במקומי. להרגיש פחותה. הרגשתי את ליבי מתפורר בתוך גופי, הולך ונעלם בין אצעותיו ידיו שכאילו מחץ אותו והפך אותו לחול. חול שנפל מידיו והפך להיות הדבר שעליו דורכים.
כל מילה שהן הוסיפו עליו, כל משפט שהזכירו אותו, גרם לי להיכנס עוד יותר לתוך עצמי, גרם לליבי לכאוב בצורה שאיני יכולה לתאר.
מה לא טוב בי שהוא החליט לדבר איתה?
אני קנאית, אני יודעת, אבל לא ציפיתי שהאדם שאני דלוקה עליו כבר יותר משנתיים, שכל פעם שנדלקתי על מישהו, הוא עדיין היה במוחי, וכל פעם שנעלמה המשיכה אליהם, חזרתי אליו, שדווקא הוא יגרום לי לכאב כזה.אני עדיין חושבת עליו. אבל כל פעם שאני חושבת עליו, אני גם חושבת עליה. אולי בכל זאת הם טובים אחד לשני? אולי אני באמת לא מספיקה בשבילו. אולי אני באמת לא יכולה למצוא מישהו שיאהב אותי ושאני אוהב אותו באמת?
אולי פשוט אין מישהו כזה?
YOU ARE READING
פתקים בשבילי/Notes For Me
Nezařaditelnéאני מניחה שכל אדם צריך לפרוק את מחשבותיו, זה אפילו דבר נחוץ. יש כאלה שמצליחים בדיבור, ריקוד ויצירה ויש כאלה שפורקים בריצה, בהיאבקות, בדברים פיזיים. כל אחד פורק בדרך שלו. אחת הדרכים שלי היא בכתיבה. מוזמנים לקרוא ולהגיב