פרק 25- אתה אשם

726 38 6
                                    

בריחה....

במטרה "לברוח" ממצבים שנתפסים מלחיצים ולא נעימים במציאות היומיומית.

כולנו בורחים. אם זה מפגישת עבודה או מדייט שנראה שעומד להפוך לאסון.

בריחה היא דבר קיצוני. בריחה היא וויתור. וויתור מלהתמודד עם המציאות שלפעמים מכאיבה או קצת מעצבנת.

ישנם בריחות שונות... בדרגות שונות ומאנשים שונים. אך בסופו של יום כולנו בורחים. ממשהו.... לאו דווקא יודעים ממה. העיקר לברוח.

לא לוותר, להמשיך לברוח ולא להתמודד עם המציאות העגומה.

חלקנו מנסים שלא לברוח אך בואו ונודה באמת שזה לא עובד.

בריחה מחברה שאתם כועסים עליה,ממורה , מבת זוג, מהמשפחה, מטיול, מדייט, מהחיים.

אז ממה אתם בורחים ?

לא יודעים מה שקרה בחדר הזה לפני עשר דקות...

אמילי רצה ברחובות הקרים של ישראל, ממהרת לטיסה שגם הבנים אמורים לעלות עליה.

היא רוצה לטוס במחלקה אחרת! תחת שם אחר. בדרך היא עוברת במלון ואורזת את כל חפציה, היא יוצאת ומשאירה אחריה פתק להארי: 'אתה אשם!'

שתי מילים שבטוח שיכאיבו לו....

-נקודת מבט אמילי-

"בי ביי הארי סטיילס" אמרתי וזרקתי עליו את הטלפון שלו, הוא יצא מהחדר בריצה.

תוך שנייה ניתקתי ממני את המדבקות שמדדו את הדופק. לקחתי חתיכת נייר ותלשתי את האינפוזיה מהיד, לחצתי את החור עם הנייר.

סידרתי את התיק ופתחתי את החלון... קומה שנייה, אני לא אמות מזה...נכון?

קפצתי, נחתתי בתוך סבך שיחים, נחיתה די רכה מלבד כמה חבלות קטנות.

התחלתי לרוץ, הגעתי למלון וארזתי את חפציי, השארתי להארי פתק : 'אתה אשם!".

לקחתי מונית אל שדה התעופה, אני לא אפספס את הטיסה מישראל.

ביקשתי להחליף מחלקה ואישרו לי את זה.

בשדה התעופה ראיתי את כולם, התחבאתי מהם.... הם עלו ועליתי אחריהם. אמנדה בכתה. הארי היה עם הילדים..... הוא אחז בידו את הפתק שהשארתי לו.

התיישבתי במקומי ליד מישהי בערך בת גילי.

"אמילי שיירן?" היא שאלה והביטה בי בפליאה

"שששששש... כן כן תהיי בשקט אסור שאף אחד יידע שאני כאן" אמרתי מנסה לגרום לה לדבר בשקט

"את חברה של הארי סטיילס נכון?" היא שאלה והנהנתי להסכמה.

"אני ג׳יין" היא אמרה והושיטה לי יד ללחוץ. לחצתי את ידה.

"את יודעת מה הולך עם הסיבוב הופעות שלהם?"

"לא.. לא ממש"

"מה איתך? שמעתי היית בבית חולים"

"כן.. יותר טוב"

"בטוחה?"

"כן"

"אז איך זה להיות מאורסת להארי סטיילס?"

"סבבה(?)״

"טוב אני אנסה לישון"

"כן גם אני"

"שינה נעימה" היא אמרה וגיחכתי

שאר הטיסה עברה סבבה.

הגעתי ללונדון . ירדתי מהמטוס ולפתע הרגשתי יד נוגעת בכתף שלי

"בואי מיד!" שמעתי והרגשתי שמושכים אותי מאחורה.

הודעה חשובה!!!!!:

אוקי אז השבוע לא יועלה עוד פרק, מצטערת לא יהיה לי זמן בכללל!!

עוד מעט נגמרת העונה ^^

שנהב

stay- Harry fanficWhere stories live. Discover now