בוקר. יומיים עברו מאז שהעורך דין היה פה. ועוד לא השתחררתי מפה, ביומיים האחרונים מצב הרוח שלי עלה בגלל הידיעה שנשארו ימים ספורים עד שאשתחרר מהמקום הנורא הזה.
התאבון שלי גדל ולא עשיתי בעיות, עכשיו אני עומדת ורוקדת באמצע החדר שלי כמו משוגעת, דפיקה קטעה את הריקוד שלי.
הדלת נפתחה ומולי עמד העורך דין שלי.
"אמילי?" הוא שאל אותי במבט מוטרד, היה ניכר בפניו שמשהו לא כהלכה.
"מה קרה?" שאלתי נאנחת והתיישבתי על המיטה שלי.
"יש עיכובים" הוא אמר והביט בקיר
"עיכוב קטן לא ימנע את החופש שלי..." אמרתי וחייכתי חיוך קטן
"אז זהו שהוא לא ממש קטן.." הוא אמר וחיוכי נמחק מיד
"מה זה אומר לא ממש קטן ??" איגרפתי את ידיי והכיתי בהם על המיטה
"אני מתנצל הדיון נקבע לעוד 25 ימים." הוא אמר והתחלתי לבכות
"די.. אל תבכי יהיה בסדר..." הוא אמר מנסה לעודד אותי, הוא לא מבין שהדבר היחידה שיעודד אותי כרגע זה לרוץ לזרועותיו של נייל ולראות את נוי נענשת.
"אני מתנצל אבל אני חייב ללכת" הוא אמר וטרק את דלת חדרי אחריו.
נשכבתי על המיטה וטמנתי את ראשי בכרית, בכיתי ללא הפסקה, ברגליי בעטתי באוויר וצרחתי אל הכרית, נשימתי נעשתה כבדה ואיטית יותר.
קמתי וניגבתי את דמעותיי, לקחתי את הטלפון וכתבתי לנייל מה קרה.
-יום לאחר מכן-
התעוררתי מדפיקות חזקות על הדלת, ניגבתי את השובלים שדמעותיי השאירו יום לפני שהספיקו מעט להתייבש. הדלת נפתחה ומולי עמדו שני אנשים מבית המשוגעים, עורך הדין שלי, החוקר המניאק ושני שוטרים
"אמילי? את משתחררת " אמרו האנשים מבית המשוגעים והסירו מרגלי צמיד מעקב שהיה שם כדי לוודא שלא אברח, לא הבנתי למה היו שם שוטרים אבל לא משנה
"נחכה שתגמרי לארוז את הדברים שלך.." העורך דין אמר וכולם יצאו מחדרי וסגרו את הדלת, צרחתי כמו משוגעת.. אני מניחה שזה לא דוגמה טובה בשל העובדה שאני רק משתחררת מבית משוגעים.
קפצתי על המיטה כמו ילדה קטנה.
החלטתי להיכנס להתקלח, כשיצאתי מהמקלחת לבשתי חולצה נופלת בצבע שחור שכתוב עליה בלבן "FUCK YOU".
שמתי ג'ינס ארוך וכשגמרתי לארוז את המזוודות יצאתי מהחדר שלי, בחוץ חיכה העורך דין, החוקר והשוטרים.
"אני יודע שיצאתי מניאק" אמר החוקר וצחקתי, הנהנתי להסכמה " אני מתנצל שלא בדקתי הכל כמו שצריך, החקירה תימשך" הוא אמר והלך משם...
ירדנו במעלית וחייכתי, דמעות של אושר זלגו מעייני.הכל היה כמו בסרטים, הרגשתי שהכל כמו בסלואו מושן, הדלתות האוטומטיות נפתחו כאשר התקרבנו אליהם, הרוח נשבה דרך פניי והעיפה את שערי אחורה.
. הבטתי אחורה ' לפה אני לא חוזרת' אמרתי לעצמי
השוטרים הסיעו אותי הביתה. כשהגענו העורך דין הוציא את המזוודות שלי והמשיך בנסיעה עם השוטרים. זה היה רגע כמו בסרטים. מישהי שרק ירדה מהמכונית ועומדת עם המזוודות שלה מול הבית הגדול שלא הייתה בו זמן מה והיא נרגשת כלכך...
הרמתי את המזוודות והתקדמות אל עבר הבית. הנחתי את המזוודות במפתן הדלת ודפקתי עליה. שהיא נפתחה... לא
האמנתי למראה עייני
אה היי.
סליחה שלא העלתי פרק איזה שבועיים הייתי חולה :/
אוהבתת
שנהב
YOU ARE READING
stay- Harry fanfic
Fanficמה היא תעשה אחרי שהכל השתנה? היא לא זאת שהשתגעה. הם טועים... היא אוהבת אותו.... אבל גם אותו.... היא התחילה בתור רקדנית אבל אחרי שהם נכנסו לה לחיים.... הכל השתנה. אמילי לא תיארה לעצמה כמה החיים שלה הולכים להסתבך מרגע לרגע. מנשיקות ועד בגידות. ...
