stay- Harry fanfic

פרק 30- שוכבים

ולפתע שמעתי את צלצול הטלפון שלי, על המסך הופיע השם ״באטי״ . נשמתי עמוק ועניתי

״הלו?״ אמרתי מתוחה

״היי אמילי, את יודעת איפה נוו רציתי לדבר איתה...״ הוא אמר די עצבני.היא ברחה לו....

״לא״ אמרתי וניתקתי

הבטתי באמנדה שלא הבינה למה יש לי חיוך קטן על הפנים..

״היא ברחה ממנו״ אמרתי וצחקנו. דיברתי עם אמנדה מלא, הרגשתי שמחה להיות איתה, להשלים פערים.

החלטתי להיכנס איתה לבנים ולספר להם על הכל.

״היי בנים״ נכנסתי לבית בשמחה

״אמילייי״ לואי ונייל קפצו עליי

״מה איתי?״ ליאם שאל ועשה פאפי פייס

״ואיתי?״ זאין עשה פרצוף נעלב.

״יש מספיק לכולם״ צחקתי ושמתי לב שהארי לא שם.

״איפה הארי?״ שאלתי והתיישבתי על הספה

״בחדר שלו עם נו....״ נייל החל לומר ועצר באמצע שמה של אחותי

״נוי. בינגו״ אמרתי ורצתי למעלה. הלמתי על הדלתשל הארי בחוזקה ולאחר שנייה פתחתי אותה. התפלאתי לראות את אחותי, יושבת על הארי. ששניהם ערומים כביום היוולדם.

הרגשתי את הדמעות אך עצרתי אותם, דמעה בוגדנית אחת הצליחה לברוח אל מחוץ לעין וזליגה על הלחי שלי והותירה אחרייה שביל שלם עם טעם מלוח, רצתי למטה ושמעתי את שניהם קוראים לי, ניגבתי את הדמעות וחייכתי, עוטה על עצמי מסכה של שמחה

״הם בדיוק שוכבים״ אמרתי שלקחתי רדבול מהמקרר

״מה!??!? אני ממש מצטער בשבילך, בואי שניה החוצה״ נייל אמר והוביל אותי אל מחוץ לבית, אל הגינה.

התיישבנו על הדשא והתחלנו לדבר

״ נמאס לי שבוגדים באמוני״ אמרתי והדמעות התפרצו

״דיי קטני שלי, די קטני... הכל יהיה בסדר.״ נייל אמר וחיבק אותי

״אני מבטיח״ הוא לחש לי באוזן והרמתי את פניי אליו, עדיין מחבקת את גופו הגדול בזרועותיי הקטנות. הוא התקרב אל פניי ושפתיו כיסו את שלי, לפתע הלשון שלו נכנסה אל פי ושלי אל שלו. ניתקתי את ידיי מחיבוקו ואחזתי בפניו בעדינות מושלמת, מלטפת את פניו.

״אני מצטערת״ אמרתי מנתקת את ידי מפניו

״על מה?״ הוא לוחש ומצמיד את שפתיו לשפתיי שוב.

״אני אוהב אותך״ הוא אומר בקול ואוחז בידיי, הוא מושך אותי פנימה אל הסלון שם אני רואה גם את הארי ונוי

״אנחנו...״ נייל מתחיל לומר

״זוג״ אני ממלמלת כממשיכה את דבריו, מביטה באחותי יושבת על מי שאהבתי, שליבי עדיין שייך לו.

״מהההה!?!?" אמנדה שואלת וקופצת עליי

״תביאי את לירן קצת״ נייל אומר ולוקח מהעגלה את לירן שכבר בן 10 חודשים^^

בידיו של לואי דיאנה הקטנה שמחייכת לכל עבר.

אני רואה ליד הארי ונוי את ילדיי, הילדים שאני מצאתי. טוב הם לא ממש ילדים שלי אבל הם היו כמו הילדים שלי ושל הארי.

״אמילי״ גיל רץ אליי ונוי החזיקה בידה של ליבי כדי שלא תרוץ אליי

״גולגיל חיים שלי״ הרמתי אותו ונישקתי אותו

״אני אוהב אותך״ הוא אמר וחייך חיוך מלא תום

״גם אני אותך יפה שלי״ אמרתי והנחתי אותו.

הארי הביט בי במבט מזלזל ועלה למעלה. נוי רצה אחריו ופתאום היא נפלה במדרגות, כל הרצפה נהייתה דם וישר ליאם, לואי, זאין, אמנדה ונייל רצו לבדוק שהיא בסדר, הארי אפילו לא שם לב שהיא נפלה, אני ישבתי על הספה, לא יודעת מה לעשות.

אחותי נפלה במדרגות בזמן שהיא בהריון וכל הרצפה דם. אבל רגע, יש עוד צד... היא נטשה אותי ועכשיו חזרה לחיים שלי, שכבה עם החבר שלי ועשתה לי רע.

אוף אני לא יודעת מה לעשות, אני שונאת את החיים שלי.

לקחתי נשימה עמוקה ורצתי לחצר הבית. עליתי על הטרמפולינה והתיישבתי עליה, בכיתי מלא, הוצאתי את הטלפון מהכיס וחיפשתי באנשי הקשר שלי למי להתקשר.

״ליאה״ קראתי את אחד השמות באנשי הקשר שלי ונזכרתי באישה שעזרה לי בבית חולים

אבל פתאום שמעתי......

היי

אז קודם כל סורי שלא עלה פרק מלא זמן פשוט הייתי בצימרים ולא היה לי זמן לכתוב

וסורי שהפרק יצא ממש קצר

אז הגענו לפרק 30 והוו

מה אתם חושבים על הפרק?

מה אמילי שמעה?

שנהב