stay- Harry fanfic

פרק 34- בית משוגעים

״נוי החליטה לתבוע אותך עקב כל הרע שעשית לה, אני מבין אותה״ הוא אמר והתקרב אליי

איפה.העורךדין.המ*דיין.הזה.לעזאזל

״סליחה על העיכוב״ עורך הדין שלי נכנס כמו רוח סערה לחדר

״שלום אדון פייטסבורג״ אמר החוקר לעורך הדין שלי

״שלום שלום״ הוא ענה לו בחיוך

הם המשיכו לדבר, זרקו צעקות אחד לשני ואני? לא שמעתי דבר... בראשי התרוצצה המחשבה על מה שאחותי עשתה לי.

״אני דיברתי עם הרופא שהיא נפלה״ פתאום אמרתי ושניהם הביטו בי אוחזת דמעותיי בתוך עייני שלא ייצאו.

״מה?״ שאל החוקר

״היא אמרה שהפלתי אותה אבל שהיא נפלה אני דיברתי עם הרופא״ אמרתי והחוקר הניד בראשו

״מתוקה, את נכנסת היום למוסד פסיכיאטרי סגור״ החוקר אמר לי בקול שמדברים אל ילדה קטנה

״בית משוגעים?״ שאלתי בגועל

״את יכולה לקרוא לזה ככה״ עורך הדין שלי אמר והרים גבות

״לכמה זמן?״ שאלתי שהדמעות מתפרצות החוצה

״כמה שצריך״ החוקר אמר והנהן לעבר הדלת. שני אנשים עם חליפות לבנות אחזו ביידי ואזקו אותם.

״אני לא מבינה את זה...״ מלמלתי

״אין לך מה להבין, החקירה תמשיך בזמן שאת במוסד״ הוא אמר וגיחך

״בייי״ אמרתי לחוקר

"נתראה שוב יפה" הוא אמר מביט בי, סוקר את גופי.

"אתה מגעיל אותי" אמרתי בגועל

הובלתי כך, מושפלת ודומעת אל הבית של הבנים. התעלמתי מהם ועליתי לדירה שלי בליווי האנשים מבית המשוגעים במטרה לארוז לי את המוצרים שלי.

כמובן שאף אחד מהבנים לא העביר אליי אפילו מבט, הם המשיכו בשלהם... או אוכלים, או צופים בטלוויזיה.

ארזתי מזוודה אחת גדולה בה הצלחתי לארוז את רוב בגדיי ועוד מזוודה בינונית לנעליים, איפור ומוצרי היגיינה.

לקחתי קרדיגן עליי ויצאתי שהם מחזיקים ביידי.

הם הכניסו אותי לאוטו גדול, הטלפון שלי עוד בכיס.... הטלפון שלי עוד בכיס!!!! קיפצתי במקומי עם חיוך קטן ורגע? המטען.. המטען בתיק יד שלי! הצלחתי להכניס למוסד פסיכיאטרי סגור טלפון? כל הכבוד לייי!

הגענו למבנה גדול, חצינו את השער. בחנתי את המקום מבחוץ, היו בו לפחות 6-7 קומות אם לא יותר, הוא היה די חדש אבל כולו היה מוקף סורגים.

נכנסנו פנימה, הם הורידו את האזיקים מידיי. הובילו אותי לחדר בקומה החמישית, מסתבר שיש פה תשע קומות אבל הקומה השישית ומעלה זה כבר לא קומות למגורים.

נכנסנו לחדר, הייתה בו מיטה אחת, יש לי חדר לבד! ארון קטן... איך כל הבגדים שלי ייכנסו פה!? הייתה גם שידה קטנה עם מראה, היו בה שתי מגירות. אולי כל האיפור שלי יוכל להיכנס שם.

היה מזגן קטן בחדר שינה ומאוור בחדר האמבטיה הקטן בו הייתה אמבטיה לא ארוכה במיוחד ושירותים וגם כיור. וזהו... פה הסתכמו הדברים שהיו בחדר אה והיה גם שישיית מים, כמה כוסות, כמה ממתקים ושתי חלונות שהיו הם כמובן- סורגים. וכמובן עוד כמה דברים קטנים

האנשים יצאו מהחדר שלי ונעלו אותי בפנים. האיכות חיים לה לא נוראית, אני מניחה שארוחות יש חדר אוכל או משהו כזה וחוץ מזה יש בחדר שלי כיור קטן ומעליו ארונית שאפשר לאחסן שם אוכל. בטח חושבים שאני מסוכנת אז תקעו אותי בחדר לבד... לא שרע לי בחדר לבד כן? התחלתי לסדר את הבגדים בארון, איזה קטן הוא! בקושי רבע מזוודה נכנסה בו, נכנסו בו ארבע ג׳ינסים ארוכים, חמש טייטסים, חמש מכנסי ספורט קצרים, שבע שורטים, שמונה גופיות, חמש חולצות קצרות, שתי חצאיות, שלוש שמלות, וקצת לבנים. יש לי פי חמש מכל דבר, איך אני אסתדר עם הדבר הקטן הזהההההה!??

קפצתי על המיטה והוצאתי את הטלפון מהכיס. התעדכנתי קצת אבל פתאום נפתחה הדלת, מהר החבאתי את הטלפון מתחת לשמיכה

״עוד עשר דקות יבואו לאסוף אותך לארוחת צהריים״ אמרה איזה עם שיער אדמוני

״אחלה״ אמרתי והיא סגרה את הדלת.

החבאתי את הטלפון בתוך חולצה שלי שבארון. שמתי כפכפים וחיכיתי שיבואו לקחת אותי

״אמילי... אמילי.. אמילי....״ נפתחה הדלת ומולי עמד מי שבחיים לא רציתי לראות שוב, לא אחרי מה שהוא עשה לי.

יש לכם כבר רעיונות את מי היא ראתה?

סורי שלא העלתי פרק מלא זמן פשוט אני עם בת דודה שלי

סליחה אם יש טעויות לא עברתי עליו :|

#שנהב#