Snowball (Boy×Boy)

פרק 10

ליבי דופק בסדירות בזמן שעיניי נפקחות בבהלה וידי תופסת בחזי, מעל הלב, ממששת בחוסר ביטחון, מנסה להרגיש דופק, למזלי ליבי דפק.
חקרתי את החדר המוכר בו אני נמצא, אותו החדר בו התעוררתי בבוקר.
שני אנשים עמדו בחדר כאשר אחד מהם מדבר בטלפון, נשמתי עמוק בזמן שידי עדיין על חזי, פחדתי להוריד אותה לגלות כי אני מת. זאת הייתה הפעם הראשונה שפחדתי מהמוות.
"אני לא יודע, הוא פשוט קרס!" הנמוך יותר כמעט צעק לתוך המכשיר כשידו רועדת בלחץ. התרוממתי באיטיות והמיטה חרקה תחת משקלי, עיניו של הנמוך קפצו לעברי והגבוה הסתובב במהירות. העיניים שראיתי ליבו את תחושת המוות שחשתי, כמו התקף חרדה מזיכרון עבר, נשימותיי גברו וידי הימנית החזיקה בחזי בחוזקה.
ניסיתי לשנום עמוק ולהרגיע את עצמי, לחזור אל השקט הטבעי שלי, אל האדישות והקרירות מהעולם המתוק. רציתי שהעולם המתוק יחזור, יסתיר ממני את כל הגועל שיש בעולם המציאותי אך הכל התפורר.
בפעם הראשונה בחיי רציתי לחיות בתוך צמר גפן מתוק וורוד, לשבת ליד מרשמלויים אנושיים.
"גוסט? מה קרה?" גריי שאל כשעיניו חוקרות את ידי התופסת בליבי בחוזקה, אז הוא היה הנער הנמוך שצעק לטלפון. ויל היה הנער הגבוה שעמד עם גבו אלי.
ליבי דפק, היה לי קר אך לא כמו אז, נשימותיי מהירות ושקופות, ידיי אוחזות בליבי ובשמיכה, שלג אינו יורד על פניי ועלים אינם נושרים לאיטם - בשונה מאז.
"א-אני לא בטוח" מלמלתי בבלבול כשידי יורדת מחזי באיטיות.
התרוממתי מהמיטה כשויל מסתכל עלי בדאגה מוזרה וגריי ממלמל דבר מה לתוך המכשיר שבידו, בזמן שנעמדתי מחשבה אחת עברה בראשי.
"מה זה ה-הומו?" שאלתי אותם לפתע, שניהם נראו מופתעים עד מאוד, עיניהם הדומות נפערו ואצל שניהם הכחול העמיק מעט. סובבתי את מבטי מאחד לשני אך איש מהם אינו ענה לי.
"זה ר-רע?" הוספתי לשאול וגריי קפץ במגננה. נראה כי הנושא הזה רגיש אצלו.
"לא, הומו זה כשגבר... כמוני אוהב גבר אחר" גריי הסביר באיטיות כשדרך עיניו בודק האם הבנתי את דבריו. הנהנתי בהבנה אך שאלה נוספת קפצה לראשי ופרצה מפי ללא הכנה.
"אז מה אני? א-אנחנו התנשקנו א-אז, אני הומו? או שמשום שא-אני לא אוהב אותך
א-אני לא הומו?" לרגע נראה כי נפגע מדבריי, עיניו הפכו בהירות עד כדי לבן אך במהירות נעלמה התחושה הזאת.
"אם אהבת את הנשיקה יותר ממה שיכולת לאהוב נשיקה עם בת, אז כן" ראיתי כי ניסה להסביר לי את המושג אבל בנוסף ניסה להוציא ממני מחמאה, על הנשיקה או על עצמו.
"אני לא י-יודע, לא התנשקתי עם ב-בת בשביל ל-לענות על השאלה" עניתי בכנות וידו של ויל עלתה על פניו ביאוש, נראה כי שניהם אינם יודעים איך להתמודד איתי.
"גוסט, אתה תיקרא הומו אם הינך תמצא כגבר הנמשך לגברים אחרים. וזה לא קללה או דבר רע להיות, זאת דרך חיים של אדם" ויל ניסה גם הוא את יכולותיו הויברליות והחינוכיות, לעומת גריי הבנתי ממנו קצת יותר.
"אז אם מ-מישהו קורא לי ה-הומו עלי לומר לו תודה?" אחי לימד אותי שאם דבר אינו רע, ככל הנראה הינו טוב ואם הינו טוב על להודות לאדם שהחמיא לי.
"אוי לי" ויל מלמל בשקט וגריי נראה המום גם כן.
"תראה, אין לך למה לומר תודה לאותם נערים. במקום, תחייך אליהם ותעבור אותם" ויל אמר. הוא לבש על עצמו חיוך קטן ומזוייף אך ניסיונו היה מחמם, הוא ניסה לגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי, למרות שאיני מבין למה אם הומו הינו דבר טוב.
גריי התקרב אלי והניח את ידו על כתפי כמחווה חברית.
"אני הומו, ולמרות שיהיו כאלו שיגידו לך כי זה אסור הם טועים. מנקודת מבטם הומו הוא ביטויי מתועב לטעות מולדת, אינם חייבים לקבל אך אתה חייב להבין שהם טועים" עיניו עדיין היו בהירות אך טיפת תקווה נצצה בהן. קריסטל - נער הקריסטל, ביטויי זה יושב עליו
בצורה מושלמת, ניצוץ של קריסטל כחול, השתקפות מציאותית של עצמך בצורה הטובה ביותר.
"גם אם א-אני לא הומו, אני שמח שא-אני חבר של אחד" דיברתי לעיניו, רציתי שהניצוץ בהן יגדל, שהתקווה אינה תעלם לעולם.
למרות השתיקה, ידעתי כי הוא מודה לי, יכלתי לראות את התודה דרך עיניו.