this is my story..

פרק 5:-

ראיתי שחור, לא ראיתי אותו יותר, ניקולס כבר לא היה שם, פתחתי וסגרתי את העיניים לראות שאני לא בסיוט, אבל כן זה היה סיוט, זה היה סיוט גרוע, כל צה שראיתי היה סיוט ראיתי את עצמי יושבת על האדמה מאחורי שייח עם רגליים מקופלות ראיתי משטרה שמעתי את ההזעקה של הרכב של המשטרה, ראיתי שוטר מכניס ראש של מישהו לתוך הרכב ,זה היה הוא זה היה הראש של ניקולס  זה היה הוא, קברתי את הראש בין רגלי ודמעות החלו לזלוג על פני, הייתי לבד בלי אפחד אפילו ברנדה לא היתה איתי אפחד.  הסתכלתי מסיביב, ואור יום החל לעלות הסתכלתי בשעון שהיה על ידי, "חמש בבוקר " אמרתי לא יודעת איפה אני ואיך קוראים למקום לא יודעת עם אני קרובה למוסש כל מה שראיתי זה בתים, בתים ועצים, ואנשים מתחילים לנסוע לעבודתם בחמש בבוקר, ישבתי עם דמעות עוד כמה דקות מאחורי השיח והחלטתי שאני קמה מחפשת, בודקת איפה אני, רואה מה יש כאן, ואיך אני הולכץ להתמודד עם החיים שלי עכשיו, מה אני הולכת לעשות, מאיזה אוכל אני הולכת לאכול איפה אני הולכת לישון ובעיקר.. "מי יהיה בחיים שלי עכשיו"

התחלתי ללכת באותו מקום, מושב, ישוב אני אפילו לא יודעת מה זה..

אני הולכת, הולכת וחושבת, חושבת על ניקולס ברנדה על איך שברחתי מהבית על איך שהוא הציל אותי על המכות על הריבים, על ההתאהבות, על ההתבגרות על ההסתבכויות במשטרה על המוסד, על הכל..  זה היה כמו סרט נע בעיניים שלי על החיים שלי קראו לו "ככה נראו החיים של אליס בת 16 ,הילדה הקטנה הזאת שרוב חייה היו..  רוב חייה היו בזבוז, קטעתי את מחשבותי והכחרתי את עצמי לתת להם לצאת מהראש שלע, שלא יהיו שם, באלי להתעוררר ולגלות שכל החיים שלי זה חלום אחד גדול, חלום שלא נגמר אפעם..

"די אליס די!" הכרחתי את עצמי להפסיק והמשכתי ללכת, הבחנתי בבית, בית שנראה נטוש התקדמתי לעברו כדי לבדוק מה יש שם, מי גר שם.. 

תיקתקתי על הדלת ושמעתי, שמעתי ילד קטן ילד שנשמע בן 10 "מי זה? " הוא שאל

ואני עניתי "זאת אליס "

"מי את, מה את עושה כאן, מה את צריכה "

צחקתתי לשמע קולו של הילד ואמרתי: 

"אם תפתח את הדלת תגלה את הכל "

ראיתי מישהו פונה לעבר הבית מישהו גדול שנראה כמו סבא זה אכן היה סבא, תיארתי לעצמי שזה סבא של הילד.  ראיתי אותו נכנס הוא הסתכל עלי ושאל "סליחה,מי את?"

"היי.. אני אליס" אמרתי, הוא הזמין אותי לביתו וביקש מהילד לפתוח את הדלת "קרלוס זה סבא ,תפתח את הדלת" כמו שתיארתי זה היה סבו, קרלוס..  היה לו שם כל כך יפה, שם של ילד קטן שם של ילד יפה, שמעתי אותו מצחקק והוא פתח את הדלת ומשך אותה אחורנית הסתכלתי על קרלוס וחייכתי ,התכופפתי על ברכיי ואמרתי "היי קרלוס אני אליס" אמרתי והושטתי לו יד, קרלוס חיבק אותי, הוא חיבק אותי וצחקקתי ,"איפה אמא שלך? "שאלתי "אין לי אמא ,הוא אמר, היא מתה, אני גר עם אחי הגדול וסבי, ואבי..  אני לא יודע איפה הוא, " הוא הכניס את אצבעו לפה והסתכל עלי עם העיניים היפות שלי חיבקתי אותו חזק ולחשתי "אני מצטערת לא.הת.." משהו קטע אותי הרמתי את ראשי וראיתי נער, נער שנראה בגילי זה היה תוך כדי שחיבקתי את קרלוס "היי אליס, אני ג'ו " הוא נשען על המשוף, בחן אותי וקרץ וחיוך עלה על פניו

"אליס " אמרתי, הושטתי לו את ידי קמתי לעברו ולחצנו ידיים חיוך עלה על שני תויי פנינו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מוזמנות להעבביר לי את דעתכם.  ;)