this is my story..

פרק 6:- (מוקדש לתהילה)

~נקודת מבט של ג'ו~

היא הגיעה, היא הייתה מדהימה, יפה העיניים שלה תיארו את כל מה שהיא, בגדיה, הם היו נראים כאילו היא יצאה מבית משוגעים, אבל היא היתה כל כך יפה, מהפנטת..  חייכתי מבחוץ,אך גם מפנים, רציתי .. רציתי כל כך לחיות עם עוד אנשים, לצאת מהבועה שלי במילים אחרות "לחיות"

"אליס" אמרה..  "ג'ו" החזרתי.. 

"אז אליס, הסתכלתי עליה וחיוך על פניי, איך הגעת לכאן " שאלתי. "ברחת מאיפשהו?  מאיפה את?  יש לך משפחה כלשהיא"

קרלוס התחיל לצחחק הוא צחק כל כך צחק כי ראה חיוך גדול על פניי וגם צחק ואמר "היי ג'ו" בכל המתוק שלו "היא רק הגיעה תן לה להחליף בגדים, להתקלח להתמקם ישר אתה רואה יפה אתה בא ותוקף "? 

אליס צחקקה ואז  גם אני גירדתי בעורפי והשפלתי קצת תראש "מצטער, לא התכוונתי לתקוף אותך או משהו, סתם התענינתי "

"זה בסדר, " היא ענתה וחייכתי חיוך גדול, היא חייכה בחזרה. 

~נקודת מבט של אליס ~

אומנם הוא תקף בהתחלה אבל הוא כזה חמוד, חמוד שלא הפסקתי לצחוק, הוא היה יפה, נער יפה, נראה ביישן מופנם עם עצמו, אך עם הזמן טוב אם אני בכלל אשאר כאן, זה יהיה בבדר אני מקווה קרלוס כל כך מזכחר לי את אחי הקטן, האח שעזבתי, הם לא היו דומים אבל האופי היה כל כך טוב כל כך דומה, בדיוק כמו אופי של ילד בן 10 הסתכלתי עליו ודמעות החלו לעלות בעיניי.. 

ג'ו הסתכל עלי ושאל "מה קרה,אליס,עשיתי משהו?"

" לא ג'ו לא עשית כלום פשוט האח הקטן שלך מזכיר לי כל כך את אחי שאני פשוט מתגעגעת אליו "

ג'ו חייך וחיבק אותי חיבוק עדין חיבוק שהיה חסר לי הרבה זמן, חיבוק שבזמן הקרוב אני..  לא אשכח. 

"מה קרה לאחיך" הוא שאל ועניתי "הסיפור ארוך מידי ושיהיה לי כוח ושתגיד שאתה מוכן להקשיב הרבה זמן אני אספר "

ג'ו ציחקק וחיוך עלה על פני, לא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם רציתי להיות תקועה בזמן קפואה בזמן, לבהות בחיוך שלו ולא לזוז משם לרגע..