Behind The Spotlight ○ P.jm

0.4

נקודת מבט של אדם שני:

הורדתי את הקסדה של האופנוע, מנער את שיערי באוויר ותולה את הקסדה על הידית של האופנוע.
הוצאתי רגל אחת ואחריה את השניה ותוך כדי חוטף את המפתחות ורץ בזריזות אל תוך המסעדה.
שפשפתי את שתי זרועותי, לבשתי חולצה ארוכה דקה שלא די חיממה אותי במזג האוויר שנעשה כבר קריר בשעות הערב המאוחרות.

עיני היו גמורות מעייפות, נאנחתי כשנזכרתי מאירועי אתמול.
בחיים לא הרגשתי מושפל כמו אתמול.
שנאתי אותם יותר מתמיד, כל המפורסמים והאנשים הגדולים בתעשיה הזאת. התהילה והצלחה עיוורה אותם והם שכחו איך בני אדם צריכים להתנהג, שכחו איך להיות אנושיים.

קורה שבן אדם מאחר או מתנגש בטעות במישהו מבלי לשים לב.
לעזאזל, זה לא הופך אותנו לפחות מבני אדם.
תיעבתי את זה שאני צריך לראות את פניהם כל יום בשביל להרוויח את הכסף שהמשפחה שלי ואני זקוקים אליו.
אני לא יכול לומר שום דבר בחזרה כי אני לא מגיע מאותו מעמד כמוהם. או בשפה של אמא שלי הלקוח תמיד צודק.

היא אישה טובה מדי עם לב רחב ואוהב בשביל העולם המנוכר הזה.
כשנכנסתי אל המסעדה, אל תוך האווירה החמימה ותוך שניות כל הכעסים שהיו בתוכי נעלמו.
הרגשתי שליו כי זה היה הבית שלי.
׳צ׳ים׳ אחותי הקטנה צרחה את שמי, לא אכפת לה מהסועדים ומכך שהיא מביכה אותי כל פעם מחדש.
היא חיבקה אותי חיבוק מוחץ,
׳היי, גיונג מי, לא התראנו בסך הכל שעתיים׳ הצלחתי להשחיל מילה מהחיבוק החונק שלה.
לא מאמין שגופה הקטן של אחותי, בת ה-17, יש כזה כוח בידי התרנגול האלה.
פרעתי את שיערה השחור שהגיעה לכתפיה, ותוך כדי, שומע את התלונותיה שמיהרו לצאת מפיה הקטן על כך שהיא בדיוק סידרה את שיערה.

׳איפה אמא?׳ שאלתי אותה, מתעלם מהפנים הבכיינות שלה.
׳אח מעצבן אתה. והיא שם׳ היא מלמלה בזעם וסימנה עם ידה.

עקבתי אחר המקום שהיא הצביעה עליו, וראיתי אותה עומדת ליד השולחן בשורה האחרונה.
היא ניערה בעדינות את האישה שפניה היו קבורות בתוך השולחן. ואפשר היה להבחין בארבעה בקבוקי סוגו ריקים מונחים על השולחן.

הבחנתי שבפניה של אימי, עומדת מודאגת ומיואשת מכך שלא מצליחה לגרום לבחורה להתעורר ולקום מכיסאה.
ופה אני כבר צעדתי לעברה.

הנחתי את ידי על כתפה של אימי שמיהרה לסובב את פניה אלי, ׳גימיני, כמה טוב שבאת.׳ היא אמרה בהקלה וליטפה את שיערי.
׳היא לא מגיבה?׳ שאלתי את אימי באנחה, מתבונן אל האישה  ברחמים.

׳לא, בני. היא הגיעה לבדה, היה בה משהו שונה מהאנשים הרגילים שמגיעים אלינו. היא הייתה נראית..׳ היא עצרה את עצמה כשהתבוננה אל האישה בעצבות שסיקרנה אותי.

׳מפוחדת׳ היא השלימה את עצמה.
הנחתי את ידי על כתף של אימי, ׳אמא, אל תדאגי לגביה. אני אטפל בה. תחזרי אל גיונג מי.׳ עניתי לה ברכות. היא רק הנהנה בזהירות ולקחה מבט אחרון אל האישה, הנידה את ראשה כשהיא מלמלה משהו לעצמה וחלפה על פני.