Behind The Spotlight ○ P.jm

0.8

'אז בעצם ביום אתה עובד כשליח ובדוכני אוכל מהמסעדה שלכם ובלילה אתה רקדן רחוב מחתרתי?' שאלתי אותו, כשאני יושבת ברגליים משולבות על הדשא הלא רחוק מהמבנה שרקדנו בו קודם.

הוא הנהן בפשטות, 'בדיוק. למרות כשזה יוצא מהפה שלך זה נשמע שאני מינימום עבריין שחי חיים כפולים' הוא אמר בגיחוך, כשהוא תולש עשבים.

'טוב יש לך את המראה.' עניתי בעקיצה, נושכת את שפתי התחתונה כשאני יכולה אפיל לראות את עיניו בחשכה מביטות בי ברוגז.

'חה חה. מצחיק מאוד, מפורסמת' הוא השיב ברגזנות.

שפתי הוציאו צליל של צחוק אמיתי וגופי נשכב לאחור, על הדשא הלח.

עיני מביטות אל הכוכבים שהופיעו על השמיים הכהים ובמשך דקות ספורות שנינו שתקנו.

דממה רגועה שררה סביבנו.

פניתי את ראשי אל ג'ימין, רואה אותו שוכב בדיוק כמוני.

'פארק ג'ימין המכונה נער משלוחים, למה עזרת לי?' שאלתי אותו בסקרנות, וחיכיתי בסבלנות, מצפה לתשובתו הכנה והבוטה.

עיני סקרו את פניו שהמשיכו להיות ממוקדות אל השמיים. עיניו הצטמצמו ושפתיו זזו באי ביטחון. ולפי הבעתו היה אפשר לראות שהוא חושב על שאלתי, ובתוך תוכו בעצמו לא מבין למה עשה זאת.

הוא ניער את ראשו ומתרומם במהירות הבזק. הוא לא עונה לשאלתי.

'כדאי שנזוז, אחרת שנינו נחטוף מהמנהל החמום מוח שלך' הוא ענה בקול קודר, חולף על פני.

'לא' אמרתי בצעקה, 'עדיף שלא נחזור יחד'.

הוא עוצר במקומו, גבו מופנה אלי, הוא מסובב רק את ראשו.

'תוכל להלוות לי כסף למונית? אני מבטיחה שאחזיר לך.' ביקשתי ממנו.

הוא מיישר את מבטו, דוחף את ידו אל כיסו של מכנסי הגי'נס ומוציא שטר אקראי שהיה וזורק אותו אל הדשא מבלי לומר מילה.

-------------------

'מאיזה חור הדפוק הזה צץ לנו?' באק ג'ון קילל מתחת לנשימותיו, כשהוא התהלך מצד לצד בשיגעון.

'את מבינה שהדבר הזה יכול להרוס לך את הקריירה?' הוא צעק עלי. נחיריו התרחבו, ופניו היו אדומות כעגבנייה מזעם.

לא יכולתי יותר לסבול את אשמותיו של באק ג'ון.

'אתה מוכן להפסיק לצעוק בבקשה? אני יודעת את כל השלכות של הדבר הזה. אני לא יודעת מה הוא רוצה ממני ולמה פתאום הוא החליט לחזור לחיי שוב אבל כרגע אתה לא תורם למצב שלי. אז במקום לנסות להיות אויב שלי תתנהג כמו מנהל ראוי בשבילי ותעזור לי, כי תאמין לי שום דבר מהדברים שהוא אמר לתקשורת לא נכונים.' עניתי בקול שבור, לפני שקברתי את פני בתוך ידי ופרצתי בבכי שקט.