אהבה אחרת

⚜️פרק 6⚜️

״יוצאים היום למלבן?״ נטלי שאלה אותי בלחישה והנדתי בראשי לשלילה, ״אין לי כח״ מלמלתי והיא הרימה גבה.
לא מתאים לי להגיד את זה, אני תמיד רוצה לצאת לשם ולראות את כולם אבל ידעתי שאביאור יהיה שם ולא רציתי.

״את חולה או משהו?״ היא שאלה אותי והנדתי בראשי לשלילה ״סתם עייפה״ מלמלתי והעתקתי מהלוח והיא הסתכלה עליי במבט מוזר.
״אתן באות היום ליום הולדת נכון?״ דולב, ילד מהשכבה שהוא בין האנשים הכי טחונים שאני מכירה שאל אותי ואת נטלי.
שכחתי מזה לגמרי ואין לי כח ללכת אבל אין מצב שאני מפספסת את היום הולדת הזאת.
״כן ברור״ עניתי בשם שתינו והוא חייך והלך.

השיעור התחיל ולא היה לי כח להקשיב למורה אז התחלתי לצייר במחברת כל מיני שטויות ואז קיבלתי הודעה מאמא שלי
״אני ואבא יוצאים היום ביחד ונחזור מאוחר, יש אוכל במקרר״ חייכתי לעצמי ועניתי לה סבבה ושייהנו.
המשכתי בציור שלי והרגשתי שנטלי מסתכלת עליי מהצד ״מה עובר עלייך?״ היא שאלה והסתכלתי עלייה, היא תמיד קולטת שקורה לי משהו ואני שונאת את זה.
כי כולם קולטים אני כזאת שקופה.

״אביאור התקשר אליי אתמול״ אמרתי בשקט והיא פערה את עינייה בשוק ונאנחתי, הוא לא יוצא לי מהראש החרא הזה.
״תספרי לי הכל מה את דפוקה?״ היא שאלה בעצבים וגילגלתי את עיניי ושתיתי מבקבוק המים שלי. התחלתי לספר לה כל מה שקרה אתמול והיא הקשיבה בסבלנות עד שסיימתי.
בדיוק כשהיא באה להגיב המורה קטעה אותי וצעקה עליי ״קורל מאז שהתחיל השיעור את לא מפסיקה לדבר, אז עדיף שתיצאי החוצה״ היא צעקה והרגשתי כמה ילדים מסתכלים עליי.

״לא לא הזדמנות אחרונה״ ביקשתי והיא נעצה בי מבט כועס והתעלמתי ממנה.
כשנטלי באה לדבר איתי המורה נזפה בה ונטלי שתקה ולא דיברנו כל השיעור, מה שגרם לי לחשוב עליו.
אחרי שהוא שלח לי את ההודעה שהוא הגיע לבית, הצלחתי להירדם, בערך.
לקח לי עוד שעה לחשוב עליו ועל כל מה שהיה ביננו ואם אני בכלל רוצה שיקרה משהו ביננו שוב ורק אז נרדמתי.

אין ספק שאני אוהבת אותו, אבל הוא בגד בי והוא שבר לי את הלב. לא משנה כמה חמוד ואוהב הוא היה אליי, ברגע אחד הוא הרס את האמון שלי בו והלב שלי התפוצץ.
אני חושבת שאני צריכה להמשיך הלאה, יש מספיק בנים חתיכים ולא סטוציונרים שאני יכולה לפתח איתם משהו.
אני פשוט צריכה לשכוח מאביאור, אני לא מאמינה לו יותר לא משנה מה הוא יגיד לי.

נגמר השיעור ויצאתי החוצה מהכיתה ביחד עם נטלי שהתחילה לחפור לי על אביאור אבל לא ממש הקשבתי לה, יותר הסתכלתי על עמית שמסתכל עלי בלי הפסקה וגם חשבתי מה אני אלבש היום בערב, אני חייבת להפציץ.
״מה יש לו ממני״ שאלתי את נטלי והיא סיבבה את ראשה לאן שהסתכלתי, ״הוא רוצה אותך ממש אבל״ היא מלמלה.
״הוא חתיך״ מלמלתי ובחנתי אותו, הוא לבש חולצה לבנה חלקה עם גינס צמוד כשהוא נשען על הקיר כשחברים שלו מסביבו.

הוא ללא ספק חתיך, ואין לי שום בעיה לזרום איתו, אני לא מבינה למה לא עשיתי את זה עד עכשיו? להוציא אביאור אחד מהראש ולהכניס עמית אחר.
״נדב חתיך יותר למה הוא לא התחיל איתי?״ שאל בכעס את נטלי והיא צחקה, צחקתי גם מהצחוק המתגלגל שלה וראיתי את עמית מסתכל עליי. ״שום דבר לא טוב לך? תיראי כמה חתיכים רוצים אותך״ היא מלמלה כשנרגעה מהצחוק ונאנחתי, היא צודקת.

״נדב לא התחיל איתך כי הוא חבר של אביאור וזה דברים שלא עושים״ היא הסבירה והנהנתי ועמית התקרב אלינו.
בשנייה אחת של מצמוץ נטלי נעלמה והשאירה אותי לבד ורציתי לדקור אותה.
״מה קורה?״ הוא שאל וחייכתי אליו כשגל ריח של סיגריות הגיע אליי.
״סבבה, אתה?״ שאלתי והוא חייך אליי כשהוא משחק עם המצית שלו, דבר שהזכיר לי את אביאור.

אוף, די להיזכר בו מכל דבר קטן.

״טיל, חשבתי אולי תירצי שניצא הערב? סתם לאכול גלידה לא משהו רציני״ עמית שאל בחיוך והסמקתי מעט וחייכתי בחזרה, הנהנתי והסתכלתי עליו ״סבבה, בשבע?״ שאלתי והוא הנהן בהתלהבות וצחקתי.
״אני אבוא לקחת אותך״ ענה ושתל נשיקה בלחי שלי לפני שחזר לחבריו.

נאנחתי ועצמתי את עיניי כשהשענתי את ראשי על התיק ושכבתי על הדשא, עמית חמוד ממש והוא נראה טוב והוא רוצה אותי אז אין סיבה שזה לא יעבוד, אני חייבת לתת לזה סיכוי.
להוציא את הבן הזה שנקרא אביאור מהראש שלי ולהמשיך הלאה, למישהו שלא ייפגע בי.
אולי ניצא היום לחנות גלידה שאני אוהבת והמוכר החתיך יהיה שם ויהיה מצב מביך בין שלושתינו.

אולי אפילו נראה את אביאור או נדב בטיול הקטן שלנו ביחד, ונדב ייפרגן ויחבק אותי ויגיד לעמית לשמור עליי או משהו, ואביאור ימות מקנאה ויירצה לפרק את עמית במכות אבל אני אכעס עליו ונריב ואני אקח את עמית משם ונלך.

״על מה את חושבת כל כך הרבה?״ שמעתי את הקול של נדב ונבהלתי והוא גיחך, התיישבתי והסתדרתי מולו והוא חייך.
״עלייך, זה לא ברור?״ אמרתי בחיוך והוא חייך משועשע וצחקתי.

״סתם, על כל מיני דברים״ פלטתי בפשטות  ותלשתי חתיכות דשא וזרקתי אותן למקום אחר עד שראיתי את האדמה.
מידי פעם נתקעתי בשורש אבל גם אותו עקרתי והמשכתי לחלק הבא.
״שאביאור זה אחד מהם?״ נדב שאל בהרמת גבה וגיכחתי, ״בין היתר״.

״מה חשבת?״ הוא שאל והסתכלתי עליו, החתיכות שלו נשפכה מכל מקום אפשרי ולא ידעתי כמה זמן אני אצליח להחזיק מעמד בלי לרייר.
הגומה שלו בצבצה כשחייך אליי והרגשתי איך נמסה לאט לאט ״החלטתי שאני צריכה לעשות כל מיני דברים, והחלטתי להוציא את אביאור מהראש שלי״ אמרתי בגאווה והוא צחק.

״מהראש שלך אולי תצליחי, אבל מהלב?״ הוא שאל בתיחכום ונשכתי את שפתיי ונאנחתי, זאת כבר משימה בלתי אפשרית.
״ננסה, לאט לאט״ מלמלתי והוא הזיז גוש שיער שנפל כל פניי ורעדתי מהמגע שלו.
״אני מקווה שתצליחי אם את כל כך רוצה את זה, ואם לא תצליחי את עדיין יכולה לתת לו הזדמנות שנייה״.

״אתה יודע, אתה מדבר כל כך הרבה בשם אביאור, הוא בכלל לא מדבר בצורה הזאת אליי. זה מראה כאלו אתה נואש לזה שנחזור אפילו יותר ממנו, למה?״ אמרתי והוא נאנח והיה לו מבט אבוד בעיניים.
השמש בדיוק הייתה על הפנים שלו וזה רק גורם לו להיות חתיך יותר ופשוט התחלתי להימשך אליו יותר ויותר.
״כי אני רוצה אותך לעצמי, ואני יודע שזה לא ייקרה בחיים כי אביאור זה אח שלי.
ואני יודע שיהיה לך טוב איתי, אבל אביאור ישנא אותי לנצח וזה יאכל אותי מבפנים, אז אני מעדיף להיות קרוב אליך דרכו״ הוא אמר והסתכל עליי, לא עמדתי בזה ומשכתי אותו לחיבוק מנחם.