היום הסיור של השכבה שלי עם שכבה יב, אנחנו נוסעים לאיזה מוזיאון שכנראה ישעמם את כולם בטירוף.
בחרתי ג׳ינס בצבע שחור, סריג צווארון בצבע זית עם מעיל עור שחור מעל ומגפיים שחורות קצרות.
אני אפילו לא יודעת למה השקעתי כל כך היום, הרי אין אף אחד מיוחד בשכבה יב, אין לי את מי להרשים. מרחתי מעט רימל והשפרצתי בושם ויצאתי מהבית.
הבית ספר מתחיל רק בשמונה ועשרה, אך בחרתי לצאת הרבה לפניי כדי שלא יתחיל גשם ואני ארטב ממש.
חיברתי אוזניות והפעלתי את השיר ׳I wanna be yours' של ארקטיק מנקיז ועשיתי את דרכי לבית הספר.
זימזמתי את מילות השיר בהנאה עד שהרגשתי טפיחה על הכתף וכשסיבבתי את ראשי לאחור ראיתי את עמית.
נאנחנתי בתסכול ועצרתי את השיר והסתכלתי עליו, זה כאלו יש לילד הזה חוש מיוחד שגורם לו להפריע לי כל פעם שאני שומעת שירים.
״בוקר טוב״ עמית אמר וליקקתי את שפתיי, לא הסתכלתי עליו והמשכנו ללכת לבית ספר.
״בוקר״ מלמלתי והוא צחק, ״את לא מתה עליי כל כך, אה?״ הוא אמר ונאנחתי, זה כזה שקוף?
״לא, זה פשוט מעצבן שכל פעם שאני שומעת שירים אתה מפריע לי״ התלוננתי בכעס והוא נתן לי את ידו שאאחוז בה בזמן שאני קופצת מעל שלולית שהתפרסה על כל המדרכה.
״תודה״ מלמלתי והוא חייך, אני חייבת להודות שהוא חתיך ממש.
הגענו לבית ספר ולפני שכל אחד הלך לחברים שלו הוא אחז בידי ושאל אותי ״מה אפשר לעשות כדי שלא תשנאי אותי?״ גיחכתי והוא הוציא בינתיים סיגריה מהקופסא ביחד עם המצת, ״פשוט אל תפריע לי לשמוע שירים״.
״איזה באסה שהוא לא יוצא איתנו לטיול, אה״ נטלי אמרה וכיווצתי את גבותיי בבילבול, חיוך מסתורי היה על פנייה ״מי? נדב? הוא סתם הבריז״ עניתי בפשטות ולגמתי מבקבוק המים שלי.
הצטלמתי מעט לאינסטגרם ועיצבתי את התמונות, ״לא, אביאור״ היא מלמלה בשקט והסתכלתי עלייה ברצינות.
״כמה חבל שהבית ספר כל כך שונא אותו שהם עשו לו בלאגן והעבירו אותו לתיכון אחר״ היא המשיכה למלמל ונעצתי בה את מבטי הזועם.
״יותר טוב בשבילי, ככה לא אצטרך לראות אותו. וחוץ מזה לא אכפת לי ממנו בכלל מה חשבת עליו עכשיו?״ נזפתי בה והיא השתתקה.
נפלתי על המיטה בבית של נטלי ואופק גם נפל לצידי ונאנח, ״אני גמור״ הוא מלמל וראיתי ששקיות שחורות מעטרות את עיניו.
״תפסיק לעבוד כל כך מאוחר״ ביקשתי ממנו והוא עצם את עיניו בייאוש.
הוא חבר טוב שלי ואני דואגת לו ממש, הוא עובד בשביל לממן את עצמו ולא לבקש מההורים שזה הדבר הכי מובן מאליו אבל הוא חייב להפסיק לעבוד בשעות כאלה מאוחרות.
העברנו את הזמן אצל נטלי ועשינו שיעורים במתמטיקה וספרות והזמנו גם שווארמה לאכול.
הצטלמנו טיפה ודיברנו על דברים, לא היה לנו כל כך הרבה דברים לעשות.
״איך היה בכיכר המדינה?״ אופק שאל וחייכתי, היה מושלם, היה לי הכי כיף בעולם.
זאת פעם ראשונה שלי שם ואני מקווה ששנה הבאה אני אלך שוב.
״מהרס, היה פשוט מהרס״ אמרתי בהתלהבות ונטלי צחקה ״מה זה מהרס? די להמציא מילים״ אופק ביקש והעיף עליי כרית.
YOU ARE READING
אהבה אחרת
Romansaלכל אחת יש את האהבה הראשונה שלה, זאת שלא שוכחים אף פעם, לא משנה כמה אהבות ייהיו לך אחרי זה, תמיד תזכרי אותו.
