Anything Is Possible

פרק 24

יש לי הודעה חשובה בסוף הפרק
חשוב שתקראו ♡

עוד פחות משבועיים תעלה ההצגה שעליה עבדנו רבות ואחריה אפשר לומר שסיימנו ללמוד כמעט באופן רשמי, כרגע אני וטרוי עובדים על קטע ריקוד משותף, הריקוד האחרון שנשאר לנו לעבוד עליו, את שאר הריקודים למדתי במהירות אך לזה הצלחתי לפתח קושי רב כשהבנתי כמה זה קשה לזייף אהבה אמיתית בתוך ריקוד סלוני שאמור להיות כה מושך ורומנטי.
"לא נו את צריכה ללכת אחורה, מה קורה איתך אשלי? כבר פעם רביעית שאת עושה אותה טעות" הוא רוטן ואני מתעצבנת, אנחנו רוקדים כבר שלוש שעות בלי הפסקה והוא אדון דוקטור לריקוד שטעה בפעם הקודמת וכתב לי 'רקדנות' הילד הזה מחלק לי הוראות רק כי למד ברייקדאנס והיפ הופ וזה בכלל ריקוד מסוג רומבה.
"אני עייפה, תן לי לעשות סיבוב ולחזור" אני אומרת ויוצאת מהסטודיו לריקוד שיש בבית ספר אל החצר.
"אוהו הנה המלצרית המהוללת" זה היה ג'ון שהדליק את הסיגריה שלו, אבל מה הוא מחפש פה?
"הנה ה... תזכיר לי..?" שיחקתי אותה ראש קטן "נו באמת אשלי את לא זוכרת שמות של אנשים שמתחילים איתך?" הוא שואל בציניות ואני מחייכת "מרוב שאנשים מתחילים איתי אני כבר לא זוכרת שמות" אני עונה והוא מחייך כאות הפסד ומושך אותי לשבת איתו בספסל "מה אתה עושה פה?" אני שואלת "לומד.. לא שמת לב אליי? אני איתך בשכבה" הוא עונה לי בפשטות ואני מסתכלת עליו "מצטערת שאני עסוקה בהצגת סיום המזורגגת הזאת" אני אומרת בכעס "טוב תרגעי בייב לא בכעס" הוא אומר ואני מחייכת "אז מה אתה עושה בחוץ?" אני שואלת "יש לי אישור מיוחד לצאת לסיגריה ויש לי ריחוק מהשיעור הזה" הוא עונה ואני מסמנת עם הראש שהבנתי אותו. "אז איך תצליח בחיים אם אתה כבר מעכשיו סטודנט חופשי?" אני חושבת בזלזול "אל תדאגי, אני אכנס לעסק של אבא שלי אקבל בניין משרדים משלי ומדי פעם נתחדש באוטו או חוף משלי או איזה וילה חדשה" הוא אומר ואני מתאכזבת מהגישה האדישה שלו אבל טוב שיהיה זה לא שאני חיה איתו.
"נו אשלי את מסכימה לצאת איתי לדייט אחרי שראית כמה המשפחה שלי אמידה?" הוא שואל ומסמן עם היד שאיתה חיבק את גופי תנועה  המדגימה שכסף יש לו.
אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש..
"עוד לא חשבתי על זה" אני אומרת ביובש "אז מתי תחשבי" הוא מאיץ בי להחליט, אתם רואים את העשן שיוצא לי הראש? או שרק אני מרגישה כמו קומקום רותח?
שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.
"אני אגיד לך מה אני חושבת! אני חושבת שאתה מנסה לקנות את ההסכמה שלי לצאת איתך ואני לא כזאת שכל מה שמעניין אותה זה כל המיליונים שיש לך ולהורים שלך בבנק" אני כועסת והוא מביט בי בפליאה "האישה הראשונה שזלזלה במעמד הכספי שלי" הוא אומר "אהבה אמיתית מצריכה כסף רב?" אני שואלת וקמה מהחיבוק שלו ומהספסל וחוזרת לסטודיו.
"אמרנו סיבוב אחד לא מסע ברחבי בית ספר" טרוי אומר לי באנחה מיואשת "סליחה באמת" אני אומרת בכעס, עוד ממקודם וכמעט מתייאשת "די טרוי זה לא הזמן לכעוס בוא נסיים אני רוצה ללכת הביתה איך כולם למדו והלכו ורק אנחנו נתקענו כאן" אני אומרת בתחינה, אני רק רוצה לחזור הביתה "תשאלי את עצמך" הוא אומר ביובש האמירות שלו לא תורמות למצב שלי.
"את פשוט צריכה לזרום איתי בכל צעד, זה אמור להיות ריקוד רומנטי פשוט תדמייני שאני האהוב שלך וזה כבר יתן את הטעם החושני את פשוט תשברי את המחסומים ותזרמי" הוא אומר וקם מצורת הישיבה שלו, אנחנו מתחילים לרקוד ואני עוצמת עיניים אני מדמיינת אותו, אני מדמיינת שהוא מנשק אותי ושאנחנו מאוהבים כבר זמן רב "תסתכלי עליי" הוא לוחש לי באוזן ואני מסתכלת ומבינה כמה אני אוהבת אותו, אנחנו מתקרבים יותר והריקוד נהפך רומנטי יותר, אני מתקרבת יותר והוא מנשק אותי, סוף סוף. אנחנו מפסיקים לרקוד וממשיכים להתנשק, נכנסנו לבועה שלא תוכל להתקיים "יואו סליחה מצטער זאת הייתה טעות" הוא אומר ומתרחק ממני, הטעויות שלנו תמיד מושלמות ואני באמת לא מבינה מה עשיתי לא טוב הפעם "גם אני מצטערת" אני אומרת על מה את מצטערת רצית את זה כל כך "דמיינתי אותה יותר מדי" הוא אומר בבושה ומכין את הלב שלי לתאונת דרכים קשה שמובילה להתרסקות. "יש לך מישהי שאתה אוהב?" אני שואלת ואני לא באמת מצפה לתשובה שלו זאת הייתה שאלה כדי לעקל את המידע החדש ורק אז אני מבינה את העניין לעומק, בום, הלב שלי התרסק והוא הרגיש בזה.
"נמשיך מחר" הוא עונה לי על השאלה ביובש ואוסף את דבריו אני אוספת את הדברים שלי ויוצאת מהסטודיו בכעס.
כל מה שבא לי זה למות.
אני לוקחת אוטובוס מהתחנה הקרובה לבית ונוסעת ישר לים, אני תוהה כמה זמן לא הייתי בו, אני חייבת קצת למחוק מעצמי את הכאב, טיפה, אי אפשר להתמודד עם הכל לגמרי לבד. אני מגיעה את החוף שהיה כמעט ריק מאנשים ורק כשאני נופלת על החול הרך, ממש קרוב לגלים אני מרשה לעצמי לבכות ולהתפרק, זה באמת כואב, זה ממש כואב. רגשות זה דבר מוחשי למרות שהלב מרגיש, לפעמים מרוב כאב אני מרגישה שהלב רועד חזק ורק מנסה לאסוף מחדש את כולו כדי לא להתנפץ שוב, מחדש, כאילו גם לו בעצמו נמאס מכל הרכבת הרים שאני והעולם מעביר אותו לפעמים.
אני מזוכיסטית, מאוד מזוכיסטית, אני אוהבת להכאיב ללב שלי ולהתנחם בעובדה שכולנו מזוכסטים יתר על המידה כשזה קשור באהבה ורגשות.
דילן התיישב לידי, בשקט, אני תמיד ידעתי שהנוכחות שלו מרגיעה אותי וידעתי שהוא לא יציק לי, המשכתי להסתכל על האופק של הים ולשחק בידי עם החול הרך.
"גם את יושבת פה כשבא לך לרוקן את הלב מרגשות?" הוא שואל ואני צוחקת איך כולם מצליחים לקרוא אותי באופן פתוח כל כך, יכול להיות שאני סוג של ספר פשוט לקריאה?
"אני חושבת שאני ממש שונאת את טרוי על כל מה שהוא מעביר את הלב שלי" אני אומרת ביובש "נסתרות דרכי האהבה" הוא תוהה ואני נאנחת ביאוש ומחליטה שהוא לא יתפוס חלק בחיי יותר, אני אנסה ואשתדל שהיחסים שלנו יהיו רק בשביל הצגת הסיום. כשאני מחליטה שמיציתי סוף סוף את הנחמה העצמית שלי שמעולם לא אהבתי ולא סיגלתי אני נעמדת ומתנקה מהחול, דילן נעמד ונאנח אנחת יאוש, הוא לא הסתכל עליי "בואי הביתה" הוא אומר ואנחנו מתקדמים לכיוון הג'יפ שלו.
~ נשלחו 3 הודעות ווטסאפ ממספר לא מזוהה:
'אשלי נו.. מצטער'
'צאי איתי לדייט, רק לנסות להכיר'
'מבטיח שיהיה כיף, לא נדבר על דברים שיעצבנו אותך :)'
אני מחייכת אל הטלפון כשאני מבינה שזה ג'ון ובתגובה עונה 'אובססיה ואהבה לעולם לא הלכו יחד'
"למי את מסמסת שם?" דילן שאל כשראה שהחיוך לא ירד מפניי "סתם.. הכרתי מישהו לא מזמן" אני עונה בחיוך "אבל זה לא רציני" אני מבטלת כל שמחה או תגובה שונה אחרת שיכל הגיב "לפי החיוך שלך זה נראה לי הולך להיות רציני" הוא אומר "אפילו לדייט לא יצאנו.. אולי נצא לא בטוחה" אני מתלבטת אם כדאי לצאת איתו, הוא נראה לי טיפוס שלא מוותר, אבל לא בא לי לעשות לו טובה רק כדי שישחרר כי לא בא לי הבטחות והתחייבות מיותרות ובעצם זו נראית לי די טעות להתחיל קשר חדש מבלי לחתום לגמרי את הקודם לו "אני אומר צאי איתו לדייט אחד, אם את רואה שהעניינים עם טרוי לא הולכים תנסי את מי שהכרת.. דייט ראשון זה לא ישר זוגיות, תנסי לא ילך תחתכי אולי מצאת פה חתיך על סוס לבן" הוא אומר ואני צוחקת "אומרים אביר" אני אומרת ויוצאת מהרכב.
אני נכנסת אל החדר ברגשות שנאה, בא לי למחוק אותו מחיי, בא לי לוותר על התפקיד רק כדי להתרחק ממנו כמה שרק אפשר כי אני באמת לא רוצה להרגיש את המגע הממכר שלו, המגע שלו גורם לי סבל, הוא מושך אותי, הטעות איתו מושכת אותי לעוד, אני רוצה אותו, אני רוצה שיאהב אותי אבל הוא למעשה מאוהב באחת אחרת.
~ נשלחה הודעת ווטסאפ מאת: טרוי
'היי אשלי.. מצטער על איך שדיברתי אלייך היום. תיסכל אותי שלא הצלחנו לקלוט עם כולם את הריקוד והוצאתי את כל העצבים עלייך.
וסליחה שאני כל פעם מנשק אותך זה לא יפה מצידי' הוא כותב ואני מתמלאת בריקנות, זה הגיוני שמה שפתאום ממלא אותך זה הריקנות?
'הכל טוב' אני כותבת 'בטוחה? כי אני לא בטוח שהכל כל כך טוב' הוא כותב 'אם אתה בטוח בזה אז למה אתה מוודה איתי?' אני שואלת ומתנתקת.
אני מתקלחת שוב ומורידה ממני את החול והלחות של הים ונופלת בעייפות על המיטה.
- נקודת המבט של טרוי -
אני ממש מצטער ששלחתי לה את ההודעה הזאת, כי אני לא באמת מצטער.
לאחרונה אני מתנהג אליה חרא והיא ואליי ואני לא יודע מה הסיבה, אני לא מחפש להיות מגעיל אליה בכוונה,  אני מאמין שגם היא לא מחפשת את זה, פשוט מחרפן אותי הקרבה שנוצרה בינה לבין ג'ון, חירפן אותי שהיא לא נרתעה מהחיבוק שלו בספסל והיא לא הייתה צריכה להירתע ממנו כי היא כאילו לא מכירה אותו והאמת שזה צעד לא מפתיע שלו, כולנו ידענו שברגע שהוא ידע על התאונה ועל כל מה שקרה בינינו הוא שוב ינסה את מזלו איתה.
אני מקווה שהיא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה ואני אמשיך לאהוב אותה תמיד ולא במובן האובססיבי של העניין, אני רוצה שוב לקבל את מה ששלי, את החלק שנלקח מהלב שלי באותן עשרים וארבע שעות אכזריות. אני מתגעגע לחצי השני השני, זה הכל.
ואני מבקש רק אותה, לא יותר מזה ואני מבין שכולכם מבינים שזאת עומדת להיות מלחמה ובמלחמה כמו במלחמה כל האמצעים כשרים.

היי יקרות
אני מרגישה שנוצרה סוג של ירידה
וכמובן שחלק גדול מהתוצאת הירידה הוא באחריותי אבל אני באמת משתדלת לכתוב כמה שיותר ושיהיה לכן מעניין.
הדעה שלכן חשובה לי בשביל ההמשך, אם אני לא יודעת מה אתן חושבות ואם זה בכלל מעניין אני לא חושבת שכדאי שאמשיך לכתוב את הסיפור לחינם.
אשמח שתגידו לי את דעתכן זה באמת לוקח דקה- הסיפור מעניין/כדאי להמשיך/איך אתן רוצות שיראה ההמשך?
אני אשמח שתשתפו אותי במה שאתן חושבות ;)