אשלי
עברו יומיים מהפגישה המוזרה עם דילן בים.
אני מרגישה שאני לומדת לחיות את החיים לצד ג'ון, אנחנו נהנים ומבלים והכל נראה כל כך טוב, הכל הולך טוב ויש סימנים של אהבה מטורפת באוויר.
היום הנשף, אני מתרגשת וגם מאוד חוששת, זה סיום תקופה ופרידה מהכל החברים.
עוד שבועיים אני כבר מתחילה ללמוד וכל אחד מכוון לחיים חדשים משלו.
"את מוכנה?" ג'ון שואל אותי ואני מברישה את שיערי הארוך והלח ומקווצת את פניי בכל פעם שאני מתירה קשר כואב "זה כואב לך אשלי, תני לי לנסות" ג'ון אומר ואני נותנת לו את המברשת, אנחנו ממהרים למספרה, קודם לכן התקלחתי ועכשיו אני מנסה לשחרר את הקשרים שנוצרו כתוצאה מהשינה והמקלחת.
"כואב?" ג'ון שואל ומשחרר את הקשרים בצורה נקודתית "אתה עדין" אני אומרת וצוחקת והוא מסיים "שתדעי שאני גם יודע לעשות פן" הוא אומר בדרך אגב ואני צוחקת והוא מנשק את חיוכי "אנחנו נאחר" אני אומרת בין נשיקה לנשיקה, אני מנשקת אותו פעם אחרונה ובורחת ממנו ומהחדר "חוצפנית קטנה" הוא אומר ואני צוחקת "אנחנו מאחרים" אני אומרת והוא מתעשת ואנחנו יוצאים מהבית "איפה השמלה שלך?" הוא שואל ואני חושבת קצת "בבית שלי" אני עונה, אני לא רוצה לחזור הביתה, אני לא רוצה להרגיש שוב את הדחיות הזאת.
"ניקח אותה בדרך חזרה מהסלון" ג'ון אומר ואני מהנהנת במהירות, שוכחת שהוא מרוכז בנהיגה ולא יכול לראות את זה.
אנחנו מגיעים לסלון וכבר שניים עובדים לי על השיער ואחת מאפרת אותי, אני מכוונת אותה למראה שאני רוצה והיא מהנהת ומחייכת, ג'ון יושב משמאלי כשספר מספר אותו וכעבור כמה שעות אנחנו יוצאים משם.
"רק חסר השמלה והעקבים" אני אומרת כשג'ון מסתכל עליי בכל הזדמנות, המבט שיש לו, המבט המקסים שלו שאני פשוט לא רוצה שיעלם.
אנחנו מגיעים לבית שלי ואני יוצאת מהרכב בתחושה שאני יודעת שמלא שאלות ינחתו עליי, אני דופקת בדלת ומחכה שיפתחו, הסיטוציה מוזרה אני דופקת בדלת של בית שהייתי רגילה להיכנס אליו באופן חופשי.
אני מחכה כמה דקות ודופקת שוב, תוהה למה אני לא פותחת את הדלת של הבית שלי ונכנסת, אחרי דקה נוספת של המתנה הדלת נפתחת ואמא שלי עומדת שם "אשלי" היא אומרת וגורמת לכולם להסתכל "את נראית מדהים" היא אומרת, אני בהחלט נראית מדהים, פניי מאופרות באופן עדין ושיערי מעוצב בתסרוקת ערב עדינה גם כן.
"מה כבר חזרת?" אבא שלי אומר בזלזול ואמא שלי זורקת לעברו ארס "לא ואני לא אחזור בזמן הקרוב באתי לקחת את השמלה והנעליים ואני אשמח לעשות את זה בזריזות כדי לא להפריע לשמחה הגדולה בבית" אני אומרת והוא מסתכל עליי וחוזר לשיער של ליה, היא עושה לה פן רולים ואמא שלי שמה לה לק בציפורניי הרגליים, נותנים לה להפוך לשליטה של כולם.
לפני שאבא שלי נכנס לחברה מצליחה ענקית והפך להיות איש עסקים מצליח הוא למד קצת עיצוב שיער, באופן בסיסי ברמה של פן רגיל ופן רולים וכל זה אבל אז הוא שינה תחום ולמד מנהל עסקים.
"מתי תחזרי?" אמא שלי שואלת כשאני יורדת במדרגות, הדברים לנשף בידיים ותרמיל מלא בגדים וציוד על הגב "אל תקחי אישית אמא אבל אני לא מתכננת לחזור הביתה, עוד שבועיים אני מתחילה ללמוד מוזיקה, סגרתי כבר הכל, אני אגור במלונות או בדירה עם ג'ון. נראה איך זה יסתדר לי ולו" אני אומרת והיא צונחת מול עיניי ומזילה דמעה, אני מניחה את ידיי על הכתפיים שלה "אמא לא רציתם שדילן ואני נישאר לכם בבית לכל החיים, תקופת הלימודים בתיכון נגמרת היום, היום אני אומרת להתראות לכל מי שהוביל אותי ונפתחת לעולם לימודי אחר. אני לא עוזבת את הארץ" אני אומרת לה "את נפרדת גם מאיתנו?" ליה שואלת ואני משתתקת, אני לא רוצה עוד מריבות, זה כבר נמאס.
YOU ARE READING
Anything Is Possible
Romanceהקדמה: האם באהבה כל האמצעים כשרים כמו במלחמה? האם באהבה באמת מרגשים שהכל אפשרי?... 'הכל אפשרי' זהו סיפור המשך לסיפור "Stay Strong". את הסיפור תוכלו למצוא בדף שלי. הסיפור 'הכל אפשרי' מכיל: - מכות - קללות - תכנים מיניים - סכנת התמכרות
